ביקור בהפגנה וחקירת שב"כ
מאת: דני חלמיש
אתמול, ז' באב התשס"ג (5.8.03, למניינם), הלכתי לראות את ההפגנות ליד
משרד רה"מ והכנסת. הגעתי בשעת סיום ההפגנות, וראיתי בעיקר קבוצות
גדולות של בנות (בעיקר) בדרכן הביתה. ליד המאהל של קנפו היה גם אוהל
של הזדהות עם הבדואים בנגב, ושמעתי שם את הוויכוח הסטנדרטי בין ימני
לשמאלני. לא מעניין. פניתי חזרה והתחלתי לעלות לכיוון הרמזורים.
כשעברתי ליד משרד רה"מ ראיתי מאבטח אוחז ב-16-M מקוצרר בצורה מאיימת
וצועק למישהו לעצור. המאבטח צעק פעמים נוספות, והתחיל לרוץ לעבר אדם
שהיה מספר עשרות מטרים במעלה הרחוב.
התקרבתי למקום, וראיתי את המאבטח אוחז בצווארונו של האיש – (דתי חובש
כיפה, בעל חזות פנים מזרחית) ושמעתי חלק מהשיחה בניהם:
מאבטח: אמרתי לך לעצור! למה לא עצרת?
איש: לא עשיתי כלום. תעזוב אותי.
מאבטח: אתה מאיים עלי? (מילים אלו נאמרו בנימת איום
ברורה)
איש: לא עשיתי שום דבר. מה אתה רוצה ממני?
חילופי דברים אלו נמשכו עוד זמן קצר, שבמהלכו התרשמתי מהאיש (שזהותו
אינה ידועה לי), שכן למרות שנראה על פניו בבירור שהמאבטח מפחיד אותו,
הוא לא "התקפל" ולא נכנע, והמשיך לטעון לחפותו.
בשלב זה המאבטח, שעדיין תפס בצווארונו של האיש, לקח אותו במורד הכביש
לעבר שער בניין משרד רה"מ. אני הלכתי אחריהם במרחק כמה מטרים, ועצרתי
לבסוף ליד עמוד התאורה על המדרכה מול השער (בצד הקרוב לבניין). שם היו
מאבטחים נוספים, ועוד שניים הגיעו בתגובה לקריאה בקשר.
הם המשיכו לשאול את האיש שאלות ובדקו את תעודותיו, אך בשלב זה לא
יכולתי לשמוע יותר.
לאחר מספר דקות ניגש אלי אחד המאבטחים ושאל אותי למעשי. כשהסברתי שאני
עומד ומסתכל לראות מה קורה, ביקש ממני תעודות והתחיל לשאול אותי שאלות
רבות ושונות. לאחר מספר דקות הודיעו לי כי אני "מעוכב", ביטוי שמשמעו
הוא שמצד אחד אינני עצור, אבל מצד שני אסור לי ללכת.
החקירה נמשכה כשעה בערך, ובה נשאלתי שאלות רבות ושונות, רובן טכניות –
מתי הגעתי, למה באתי, באיזה שעה יצאתי מהעבודה, וכן הלאה. מספר חילופי
דברים היו ראויים לציון:
כאשר אמרתי שאינני יכול להוכיח שאינני חשוד (או שאין לי אחות), אמר
המאבטח משהו על כך שהוא שואל אותי שאלות ופועל באופן חוקי. כשאמרתי
שאפשר לעשות איזה חוק שרוצים – יש רוב בכנסת, מעבירים חוק וזהו – אמר
האיש כי זוהי "טענה פילוסופית מעניינת".
בשלב אחר שאל אותי האיש אם נעצרתי בעבר. אמרתי שכן.
ש: איפה?
ת: הייתי בהפגנה, ועצרו אותי.
(הייתה זו ההפגנה האחרונה של "זו ארצנו", הייתי בצומת שער הגיא
ונעצרתי יחד עם רב (כל?) האחרים שהיו שם)
ש: ולמה עצרו אותך?
ת: כי הייתי בהפגנה.
ש: הנה פה יש הפגנה למטה – אוהלים, אנשים – ולא עוצרים אף אחד. למה
עצרו אותך?
ת. נכון. יש גם הפגנות של סטודנטים שחוסמים כבישים ושורפים צמיגים,
אבל לא עוצרים אותם.
ש: אז למה עצרו אותך?
ת: את זה אתה צריך לשאול את השוטרים שעצרו אותי.
ש: במדינת חוק, כשעוצרים אדם, אומרים לו את העילה למעצר.
ת: אני מסכים איתך. גם אני חושב שהם היו צריכים להגיד לי למה הם
עוצרים אותי. לאחר המעצר, אני צריך לקבל טופס?
ש: בודאי. על פי חוק.
ת: אני ביקשתי מהם טופס מעצר ולא הסכימו לתת לי.
בשלב זה עבר המאבטח לנושא אחר.
בין כל השאלות הטכניות, הייתה שאלה אחת חשובה ועניינית ששאל אותי
המאבטח:
"אם באת רק להפגנה, ואם אתה לא מכיר את האיש הזה, למה התערבת ובאת
לראות מה קורה?"
אני עניתי שיש מצב שבו קורים דברים כאלה ואף אחד לא מתערב ולא
מתעניין, ויש מצב שבו קורים דברים כאלה ואנשים רואים ומתעניינים, ואלו
מצבים שונים מאד.
אינני יודע אם המאבטח הבין את דברי, על כל פנים הוא עבר לנושא אחר.
בשעת חילופי דברים אלה הגיעה ניידת משטרה ולקחה את האיש.
לאחר כשעה התחילו לשאול אותי על חברים שלי; סרבתי לענות ואמרתי שיחקרו
אותי ויעצרו אותי לפי שיקול דעתם, אבל שיניחו לחברי לחיות בשקט
ובשלוה. המאבטחים איימו עלי שיעצרו אותי ואף טענו שהניידת בדרך. אני
התעקשתי וסרבתי לענות, והם שחררו אותי ואמרו לי לא לחזור לשם יותר.
כששאלתי מה פירוש הדבר, שאלו אותי אם אני רוצה שיעצרו אותי. כשאמרתי
שלא, אמרו לי שוב ללכת. הבנתי את הרמז הדק והלכתי לדרכי.
איני יודע מי היה האיש; איני יודע מדוע דרש ממנו המאבטח לעצור; איני
יודע מה עלה בגורלו.
*
נ.ב. אחי סיפר לי מעשה שהיה, לחברו לפלוגה: הוא (החבר) נסע באוטובוס
בינעירוני, בתקופה לאחר רצח רבין, ודיבר עם חברו על פוליטיקה. במהלך
הנסיעה ניגש אליו אדם לבוש אזרחית, הציג תעודת בטחון כלשהי ודרש ממנו
לרדת מהאוטובוס. לאחר שירדו שאל אותו האיש שאלות רבות. בתום החקירה,
אמר חברו של אחי לחוקר:
"אתה יודע, דבר כזה בדיוק כבר קרה לי פעם, רק עם שני הבדלים: זה היה
ברכבת ולא באוטובוס, וזה היה ברוסיה הקומוניסטית ולא בישראל".
|
