לפרשת עקב - ביום פוקדי ופקדתי

הרב דודי שפיץ

"כי ה' אלקיכם הוא אלקי האלקים ואדני האדנים הא-ל הגדול הגבר והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד" (דברים י', י"ז )

הפסוק דלעיל ופסוקים שאחריו מתוך פרשתנו נראים כמציבים את מידות האמת והצדק השולטות בהנהגת הבורא את עולמו ואת עמו. צריך לברר, מדוע נזקקת התורה לשלול מידה כה מגונה כלקיחת שוחד מהקב"ה? וכי עלה על דעתו של מישהו שניתן לשחד אותו?

כהקדמה לתשובת שאלה זו נזכיר את מאמר חז"ל "דיברה תורה כלשון בני אדם". כוונת הדברים שעל מנת שיוכלו דברי תורה להיקלט, נאמרו דברי התורה בצורת ביטוי אנושית במילים ובעניינים השיכים לתחום המושגים שבני אדם עוסקים בהם.

בפסוק הנדון כאן, נאמרים הדברים בהתאם לחשיבת בני אדם. ביחסים שבין אדם למקום, אין משוב מידי לעוולה הנעשית על ידנו. העוולות מצטברות לאורך זמן, עד שמגיעה התפרצות, אבל בזמן עשיית העוולה לעושה תהיה תחושה קשה, שתייסר את מצפונו. כדי להרגיע את זעקת הצדק הטבעי, עושה העוולה יתרץ לעצמו את מעשיו בתירוצים שונים ומשונים, או יעשה כנגדם מעשים אחרים, שיהוו מעין איזון למעשיו הבעייתיים, אבל לא יהיה זה מנוח אמיתי. (דוגמא טובה לדבר, ניתן לראות, ביוזמתו של ח"כ צבי הנדל לפני כמה ימים, להעניק זיכוי חלקי ממס לתושבי יש"ע. במצב הנוכחי, קשה מאוד להצדיק את שותפותם בממשלה הנוכחית של אוהבי הארץ כחברי סיעת האיחוד הלאומי, בצר להם, ניסו להשקיט את מצפונם במתן "דמי חסות" לגיבורינו המתנחלים.)

  אומרת לנו התורה, דעו, ה' אלוקים לא יקח שוחד, זאת אומרת, שאם נעשה מעשה שלילי כלשהו אולי נוכל להסביר ולהצדיק אותו מן השפה ולחוץ באופנים שונים  ויתכן ששומעינו גם ישתכנעו, אבל לא יהיה זה מרגוע אמיתי למצפון המיוסר כי הצדק ימשיך לתבוע את עלבונו, ועל כך כבר נאמר לאחר מעשה העגל "וביום פקדי ופקדתי עלהם חטאתם"(שמות ל"ב ל"ה).