לפרשת שופטים – על המלוכה בישראל

הרב דודי שפיץ

בפרשה זו מופיע תאור מינוי מלך בישראל. בתחילת ההתעסקות בנושא בולטת לשון הדיעבד, “כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלוקיך נתן לך וירשתה וישבת בה ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגויים אשר סביבתי". פירוש הפסוק שלאחר ההגעה לארץ, ירושתה ויישובה אם תאמר "אשימה עלי מלך" תוכל לעשות זאת ולכך נותנת התורה תנאים בהמשך.

נברר, את סיבת לשון הדיעבד במינוי המלך. בימי שמואל, כאשר עם ישראל ביקש למנות מלך, אמר ה' לשמואל "שמע בקול העם לכל אשר יאמרו אליך כי לא אתך מאסו כי אתי מאסו ממלך עליהם"(שמואל א' ח' ז'). משמעות הדבר היא שמינוי מלך לעם ישראל מהווה למעשה ירידה במידת המונהגות של עם ישראל ע"י הקב"ה בהיזקקו למנהיג בשר ודם בנוסף או כמתווך וזו נראית גם הסיבה ללשון הדיעבד בפרשתנו.

אבל בהמשך מופיעה לשון חיובית יותר בעניין מינוי המלך "שום תשים עליך מלך" והנחיות לדרישות שונות ממלך ישראל. אם כן, מהי לשון מעודדת זו לאחר הלשון המסויגת בתחילה?

יש לפרש, שמינוי מלך על ישראל תלוי במצבו של עם ישראל. כאשר עם ישראל דבק בהיותו מונהג על ידי אלוקיו אין הוא זקוק להנהגה נוספת. אולם יתכן שבנסיבות תרבותיות, חברתיות, פוליטיות או אחרות יהיה צורך בהנהגה אנושית לבד מהנהגת ה' את עמו וגם זו מציאות לגיטימית על פי התורה אם כי, פחות נעלה. לכן, אומרת התורה כאשר תהיה במצב של "ואמרת אשימה עלי מלך" עליך לדקדק אחר מלך שיעמוד בתנאים המפורטים בפרשה, ינהג בצניעות יעסוק בתורה לא ירום לבבו מאחיו וכו'. במצב זה יאריך ימים על ממלכתו בקרב ישראל, מכיוון שתהיה התאמה בין העם למלכו ובין העם לאלוקיו, הרי שזו מציאות ראויה לעם ישראל במצב הנתון, שתגרום ליציבות הממלכה.