מלחמת העצמאות חוזרת

בסיסמה מזויפת של "שלום" גוררים את ישראל בחזרה למלחמת תש"ח,אך בתנאים רצחניים יותר.

השמאל הישראלי הצליח לחלק את העם - כביכול - לשני מחנות: "רודפי השלום"ומולם - "מתנגדי השלום". כל ויכוח בין שני המחנות מתחיל, מראש, בהעדפהטבעית של ה"שלום" על פני "מתנגדיו".

הסכם אוסלו, המתקשט בתואר "תהליך השלום" הוא תהליך בטוח למלחמה עקובהמדם.

גם לו היה יאסר ערפאת חסיד אומות העולם, מוביל ההסכם, למלחמה בלתי נמנעת.והנה כמה מהסיבות לכך:

1. "הארגון לשחרור פלשתין" מייצג ציבור ששני שליש ממנו רשומים בתור"פליטים". לבעיה (האמיתית) שלהם אין פתרון בהסכמי אוסלו, זולת התקווה -שבסיס טריטוריאלי לארגונם בארץ ישראל ישמש מנוף לסילוק היהודים.

2. שמעון פרס כבר הודה - שהשימוש במלה "אוטונומיה" לרשות הפלשתינית היהרק כיסוי לכוונת ההקמה של "מדינה פלשתינית", שרב הציבור בישראל התנגד לה,אך טבחי הסכם אוסלו התכוונו אליה - בהסכמה של קריצת-עין עם הערבים. לכן,אם בסוף התהליך תתנגד ישראל למדינה החדשה, תפרוץ מלחמה. ואם תקום פלשתיןהעצמאית, כל העולם יצדיק אותה כשתצא להלחם על זכותה לריבונות על מאגריהמים, על המרחב האווירי ועל מעברי-הגבול, שמנהיגי ישראל חוזרים ומצהיריםשאלה "יישארו בידינו".

3. משטרי-העריצות שמסביבנו מתפרנסים יפה, כבר שני דורות, מליבוי השנאהלישראל. ראינו איך הדבר היחידי שתפחיד את ברודן הסורי היה - שלום עםישראל, הם ייתנו לערפאת להתחמק מהמשך מלחמת הקודש נגד הכופרים היהודים?ממשלת נתניהו, שיכלה להתנער מהסכמי אוסלו ולעלות על דרך אמיתי לשלום,בחרה בחיים הקלים של הליכה בתלם המטמטם והנוח של הממשלה הקודמת. מנהיגיישראל, שאיבדו את החזון, קיבלו את הנוסחה - "הכל סחיר", גם כשמדובר בדבריםהמקודשים ביותר לעם.

בכהות החושים שהנהגות זחיחות העבירו לעם, כבר לא שמים לב שהחלטות גורליותלעם היהודי מתקבלות בהישענות על אויבים גלויים של ישראל, המצהירים עלתמיכתם באויבינו, אך תפסו מקום בכנסת - בשיטה היכולה להתקיים רק במצב שלטירוף מערכות מוחלט.

מי שרוצה שלום אמיתי חייב גם להאמין בדברים האמיתיים ולהיות מוכן להילחםעליהם. הדרך קיימת אך לא למחפשי חיי-שעה קלים.

עם ישראל כיום - זקוק למנהיגות אמונית שלא תקבל את סיסמת " הכל סחיר". מישאין לו עקרונות מקודשים יפקיר, לבסוף, גם צרכים חיוניים לקיום יום-יומישל העם, מדינת ישראל הוקמה, לפי הכרזת העצמאות, כדי להיות מדינה יהודיתבארץ ישראל. הגיע רגע האמת בו עומד עיקרון זה למבחן: הנושא המרכזי החייבלבוא להכרעה בבחירות הקרובות יהיה - זהותה היהודית של המדינה. במקום"מדינת כל אזרחיה" - לה מוסיפים אלה שרוצים לחסל את מדינת העם היהודי - ישלחזור למטרה הציונית המקורית: מדינת העם היהודי, על כל מה שנובע מכך.

כדי לצאת מטירוף המערכות אליו נדחפת ישראל, יש להעמיד בראש המחנה הלאומיאדם המבטא באמונתו ובאורח חייו קשר מחייב לערכי היהדות והציונות, אדםשיראה בתפקידו שליחות קדושה ולא הזדמנות לגריפת טובות הנאה אישיות.

הבחירה שלי לתפקיד זה היא - משה פייגלין.

נאמנותו האידיאולוגית , כושר הביצוע, והנכונות להקרבה אישית - עמדו למבחןבהנהגת תנועת "זו ארצנו". על כולנו להתפקד לליכוד, לבחור במשה להנהגתהתנועה - ולהציב מנהיגות יהודית איכותית בראשות המדינה.

אינג' יוסף דוריאל, חבר לשכת הליכוד, יו"ר העמותה למען הנהגה איכותיתלישראל, שירת בתפקידי לחימה מכריעים - ביבשה ובאוויר - בתש"ח, ולאחר מכן -בתפקידים מקצועיים בכירים במדינה.