לפרשת כי תבוא – שכר ועונש, הכיצד?

הרב דודי שפיץ

במסכת אבות מובאים דברי אנטיגנוס איש שוכו "אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב על מנת שלא לקבל פרס. ויהי מורא שמים עליכם."  פירוש הדברים הוא, שבמצב האידיאלי המאמין יקיים מצוות בלי כל ציפייה לשכר על מעשיו. לפי זה צריך להוסיף ולומר, שגם ימנע מעבירות לא בגלל חשש מעונש.

בהקדמתו לפרק חלק מאריך הרמב"ם לבאר את מושג השכר והעונש ותכלית קיום המצוות, תוך הסתייעות בדברי אנטיגנוס איש שוכו דלעיל. תמצית דברי הרמב"ם שם הם, שבאמת צריך לקיים את מצוות התורה ולהימנע מעבירות, לא לצורך גמול כלשהו ולא בכדי למנוע עונש כלשהו, אלא מפני שזו האמת ותכליתם של המצוות קיומם ותו לא ומי שמגיע לדרגת קיום כזו, זהו עובד ה' מאהבה ולכך חובה לשאוף.

  דברים אלו לכאורה מנוגדים לתוכחה שבפרשת כי תבוא, שהרי התורה מפרטת את גודל השכר "אם שמוע תשמע בקול ה' אלוקיך" ואת חומרת העונש "אם לא תשמע בקול ה' אלוקיך".

מסביר הרמב"ם, שאמנם האידיאל הוא לקיים מצוות מאהבה וכפי שהסברנו לעייל, אבל דברה תורה כלשון בני אדם ולפי שדרכם של בני אדם לצפות לתמורה למעשיהם, פירטה התורה גם שכר לשמיעה בקול ה' או עונש למקרה שחלילה לא נשמע בקול ה'. באמת, המקיים במטרה לקבל שכר נקרא מקיים שלא לשמה ואמרו חז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה. נמצאנו למדים, שפירוט השכר והעונש בפרשתינו פונה למי שצריך את החיזוק הזה כדי לקיים את התורה עד שיגיע למעלת השלמות של קיום מאהבה.

אם ניישם את שיטת המחשבה הזו לימינו, נוכל לומר, שישנן רמות שונות באופן ההצמדות של העם היהודי לתרבותו המקורית. האידיאל הוא שעם ישראל ישוב לתרבותו על מגוון הופעותיה באופן ישיר בלי להיזקק לכל הסבר או אילוץ שיגרום לכך. השיבה לתרבות היהודית כוללת את קיום המצוות, ישוב כל מרחבי הארץ, אחיזה בהר הבית, הנהגת כלכלה יהודית, שיטת משטר יהודית ועוד כהנה וכהנה. אולם, לא כל יהודי מסוגל לעמוד באתגר זה, מבלי להסתייע בשלבי ביניים. לכן, אנו משתמשים ביעדים שונים המהווים כעין מדרגות לעליה אל האתגר הגדול של גאולת ישראל. המדרגות הן שמירת מרחבי ארצנו בידינו לצורך ביטחון, שמירה על מקורות המים, מניעת התבוללות באמצעים חוקיים גם אם לא מכוח התורה ועוד צורות שונות של ערכים יהודיים המולבשים במחלצות דמוקרטיות, מערביות הנקלטות בתודעה הציבורית הנוכחית גם אם אינן מבטאות את מקוריותן היהודית במלואה.

נוכל לומר, אפוא, שזוהי צורת שמירת התרבות היהודית השורשית שלא לשמה. היעד האידיאלי שלנו הוא, להסתייע במציאות זו ולהמשיך בשאיפה אל ההצמדות לתרבות היהודית לשמה ולא מתוך צורך אחר כלשהו.  הגשמתה של מטרה זו תהווה שיבה המונית של העם היהודי אל מקוריותו וערכיו ומעין חזרה בתשובה כלל ישראלית על ההדבקות בערכים זרים והניסיון להיות עם ככל העמים.