לפרשת וזאת הברכה – הנהגה א-לוהית לישראל

הרב דודי שפיץ

פרשת וזאת הברכה נקראת ביום שמחת תורה, גם כשאינו חל בשבת. יש בזה מעין ממשק, של הקביעה הא-לוהית ליום השבת, מאז ימי בראשית עם הקביעה האנושית של החג באמצעות קידוש החודש שנעשה על ידי בית דין.

בסוף פרשה זו, שהוא גם סיומה של התורה, מסופר על מותו של משה רבנו על פי ה' וקבורתו, "ולא ידע איש את קברתו עד היום הזה". במסכת אבות מונים חז"ל את הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות ויש אומרים, שגם קברו של משה רבנו נברא בערב שבת בין השמשות.

צריך לברר, מדוע היה צורך, להגדיר את קברו של משה, כדבר שנברא בערב שבת בין השמשות? ומדוע זה מופיע כדעת יש אומרים? ומעל הכל, מדוע הקב"ה בכבודו ובעצמו עסק בקבורתו?

למטרה זו נעיין בהנהגה בה הנהיג משה רבנו.

משה נבחר על ידי הקב"ה, כאשר הוא נצטווה בנבואה להוציא את בני ישראל ממצרים. מכאן התגלגלו העניינים כך, שמשה הופיע כמנהיגם של ישראל בהנחיה א-לוהית צמודה באמצעות הנבואה. נמצא שמשה רבנו בנבואתו הפך להיות מעין נקודת ההשקה האנושית לא-לוהות ברמה הגבוהה ביותר האפשרית לילוד אישה. מעמד הר סיני בו שהה משה ארבעים יום בלי אוכל, מעמיד אותו, כמעט, כעל אנושי.

ממשק זה בין העולם החומרי ובין הא-לוהות הוא דבר קשה מאוד לתפיסה בשכל אנושי. לכן, ראתה התורה צורך מיוחד ליצור בזה הסתרה וגילוי חליפות.

כאשר נושא ממשק זה מסתלק מן העולם, מסתלק רובד מסוים במעשה הבריאה, שהוא מעין בריאה מיוחדת. לצורך זה, יש להכין את קברו כבר במעשה בראשית ורק הקב"ה יכול להתעסק בקבורתו. אבל, כיון שאין זו נראית כבריאה ממש, נעשית בריאה זו בערב שבת בין השמשות, שזהו זמן, שבין ששת ימי בראשית לשביתת השבת. ומפני היות משה ילוד אישה, בכל זאת מופיע הדבר כיש אומרים.

הנהגה א-לוהית זו של עם ישראל היא דבר מופלא, שלא ניתן להשוואה להנהגה בכל אומה ולשון. לכן, "לא ידע איש את קברתו עד היום הזה". הנהגה זו מופיע בצורות שונות בכל דור ודור. אצל משה רבנו אנו רואים שהוא כלל לא רצה בהנהגה זו אלא אולץ לקבלה מכוח הבחירה הא-לוהית בו. וכך מוביל הקב"ה את הנהגת עמו אל ייעודו בדרכים נעלמות עד להשלמת תהליך הגאולה.