ערוץ 7
משה פייגלין
"חלילה לנו" – מסבירים אבירי חופש הדיבור – "איננו נגד ערוץ 7, שישדרו
כאוות נפשם, רק שיעשו זאת באופן חוקי". "הם מצפצפים על החוק – ובאים
בטענות כשמעמידים אותם לדין".
הטענה הזו מוציאה את כל נושא ערוץ 7 מן הקונטקסט שבתוכו נוצר.
השידור הציבורי בישראל, כלומר השימוש במשאבי המדינה (והצבא!) לצורך
שידורי רדיו וטלוויזיה, הועמד כולו לשימושם הבלעדי של אנשי שמאל ושל
גישות אנטי יהודיות ופוסט ציוניות. ניתן לאתר אין ספור עברות על חוקי
המדינה באופן בו בחר קול ישראל לייצג באופן "שווה" (כך דורש חוק רשות
השידור) את מגזרי האוכלוסיה השונים. נותני הטון בשידור הציבורי הם
תמיד יוצאי הקבוצות הקיצוניות ביותר בשמאל הישראלי ודעות אחרות מקבלות
ביטוי –אם בכלל- בצורה מהוססת ו/או נלעגת.
זהו הרקע שעליו קם ערוץ הרדיו הלאומי – ערוץ 7. הצלחת הערוץ העידה כ
1000 עדים על כך שאכן יש ציבור רחב מאוד שסוף כל סוף מצא לעצמו במה
המייצגת אותו באמת.
ובכן מדינת ישראל עברה על חוקי השידור הציבורי, סתמה בניגוד לחוק את
פיו של הציבור הלאומי, ואילצה את הנחשונים שבו, לאלתר פתרונות מסוג
אוניית ארץ הצבי.
בתוך סיטואציה בלתי אפשרית זו, בלי תקציבים ומנגנון ציבורי משומן –
הצליחו אנשי ערוץ 7 לייצר ערוץ תקשורת בסטנדרטים שהותירו את הערוצים
הממוסדים הרחק מאחור.
הוכח שניתן לקיים ערוץ תקשורת ישראלי איכותי. ערוץ המשדר רק זמר עברי,
מתנזר מניבולי פה, מכוון אל מגוון תרבותי רחב, ומייצג נאמנה את הציבור
הנאמן למדינת ישראל ולערכים היהודיים.
עכשיו מתוך מדמנת השידור הציבורי העושה את החוק פלסתר – זועקים אבירי
החוק כלפי נחשונים אלה – עבריינים הנכם.
לא ברור כיצד תסתיים הפרשה, אולם תנאי היסוד מאז הוקם הערוץ לא השתנו.
עדיין נשלט השידור הציבורי (כמו שאר צמתי הכוח) בידי השמאל הקיצוני,
ועדיין נותר הצורך לביטוי אמיתי לרחשי לב הציבור הרחב. מכאן ברור
שבסופו של דבר ערוץ שבע ישוב וישדר. אולי יקראו לו ערוץ 8. אולי נרוץ
כולנו ונרכוש רדיו הקולט ישירות מלוויינים, לא ברור כיצד זה יתרחש –
אבל מי שהורגל למשב הרענן שבקע מן המקלט בכל פעם שהוצבה המחט על תדר
ערוץ 7 – לא יוכל להסתפק שוב ברוח הקדים העפשה הנושבת משלל ערוצי האח
הגדול.
|
