הרב דודי שפיץ

פרשתנו עוסקת בין היתר בשתי טראומות  שעברו על הבריאה. האחת, כאשר "ותשחת הארץ לפני הא-לוהים ותמלא הארץ חמס" והמבול שבא בעקבות השחיתות. והשניה בניסיון לבנות את מגדל בבל ולמנוע את תפוצת האדם "על פני כל הארץ" וכתוצאה מכך "בלל ה' שפת כל הארץ".

שני אירועים אלה נראים מעין השלמה מעצבת לבריאה בראשיתה וכמשלימים זה את זה. להבנת אמירה זו נתבונן באירועים עצמם, עד היכן שידנו משגת.

על דור המבול נאמר "וירא ה' כי רבה רעת האדם וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום" בהמשך "ותמלא הארץ חמס" ועוד "כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ" וכו'. משמעות הדברים כפשוטם ולפי הפרשנים, שעיקר חטאם היה גזל, עבודה זרה, גילוי עריות וכדומה, שנעשו מקובלים בתקופה.

מעשהו של דור הפלגה בנסותו לבנות "עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ" איננו חטא במובנם הפשוט של הכתובים, אבל מדברי הפרשנים עולה כי היה זה ניסיון למעין מרידה בבורא עולם, אם למניעת פיזורו של המין האנושי, אם למניעת מבול נוסף כאשר גם עבודה זרה משתלבת בזה לפי הפרשנים.

לסיכום ביניים, ניתן לומר, שחטאו של דור המבול היה בעיקר בתחום האישי של כל פרט בפני עצמו. חטאו של דור הפלגה היה בתחום הציבורי, של הדור בכללו.

ניתן להבין את האירועים הללו כתהליכים בעיצובו של העולם. חטאו של דור המבול גרם לחורבן, כמעט מוחלט, של הבריאה, היות שאם אין הגינות ויושר בסיסיים לבני אנוש, אי אפשר לקיים את המציאות המושתת על שיתוף פעולה והשלמה הדדית בין בני האדם. לכן, כאשר מלאה הארץ חמס, אין ברירה וצריך להתחיל מחדש, מאותו קומץ, ששמר על הערכים העיקריים המנחים את המין האנושי, במקרה זה, נח, "כי אתך ראיתי צדיק לפני בדור הזה" ומשפחתו, שימשיכו לקיים את העולם, תוך שמירה על אותם ערכים.

מעשם של אנשי דור הפלגה היה, במידה מסוימת, תגובה ותשובת המשקל לחטאם של דור המבול. החמס, שאפיין את דור המבול, היה מצב בו במידה רבה כל אדם הוא לעצמו ואינו מתחבר אל הציבור. דור הפלגה ניסו ליצור מחוברות בין כל בני האדם, אבל הייתה זו תגובת יתר שנידונה לכישלון בגין היותה כזאת. יש לאדם רשות להתערב במציאות והדבר אף רצוי, אבל כאשר האדם מנסה לשנות חלוקה עיקרית של בני אדם למשפחות, עמים ותרבויות על ידי יצירת מגדל וראשו בשמים, הוא חורג מתחום השגתו אל התחום שבו פועל בורא עולם. בבריאה טבוע הצורך בחלוקת המין האנושי לעמים ותרבויות כדי ליצור את הפסיפס האנושי המרכיב את ביטויו של האדם וגורם לו להגיע להישגים, שבלי תחרות בין אנשים ובין תרבויות לא היה מגיע אליהם וממילא העולם לא היה מגיע למיצוי שיכללו. לכן, ניתן איפה, לומר, שדור המבול ודור הפלגה השלימו את עיצובו של העולם.