מ"הויתורים הכואבים" ל"הסכם" ז'נווה*
גדי אשל
"הסכם" ז'נבה לא בא לעולם במקרה. חוק התנהגות אנושית - 'חוק מעגל
הטמטום', מבהיר שזו בעצם תוצאה הכרחית.
בישראל של תשרי תשס"ד נפרצו כל הסכרים: מכל מסך, מכל ידיעה, מכל פינה,
ניבטת ההקצנה באיבת הסמול לישראל. יש העצמה חסרת תקדים במלחמת החורמה
של הסמול באומה היהודית ובתקומת ישראל. והשאלה המטרידה היא: איך ולמה
הוטלנו לבלהה זו?
ובכן, בחינת אמת של התופעה – ללא ספק תופעה אנושית יהודית ייחודית,
מגלה חוקיות מדהימה: המקור, ההשראה והדחיפה למעשה סמולני הוא מעשה
טמטום "ימני" ("ימני" = שנעשה ע"י אנשי 'המחנה הלאומי'. למעשה, ע"י
מתחזים לנ"ל). אמנם המעשה הסמולני בא ע"ג תשתית מתאימה – רוח הסמול,
ובלעדיה הוא לא היה פורץ, אך הזרז הוא מעשה טמטום ימני. הוא המפעיל,
המשגר מזהה-המטרה והנפץ. יתרה מזאת, מעשה כֶּסֶל "ימני" יוצר מעגל
טמטום בו נדחף הסמולן להקצין. רציונל הדחיפה, הוא ישראלי קלסי: 'מה,
אני פרייֶר, הם – הימין, יפנו מאחזים ואני אשב בשקט?' תרחיש זה מוכח
בכל הפרוייקטים הבולטים של הסמול בשנים האחרונות. ברור שכדי לעצור את
הסחַרְחֶרֶת צריך להפסיק לדחוק את הסמולן לפינת הפרייֶר; לעצור מיזמי
מעשה סמולני ע"י ה"ימין".
קודם כל, הערה באשר לכתיב "סמול". ובכן, זו לא טעות כתיב. יש להבחין
בין 'סמול' לבין 'שמאל'. 'סמול' הוא מה שמכונה לעיתים בתקשורת הלאומית
"שמאל סהרורי" (בתקשורת הישראלית אין כידוע חיה כזו; שם יש רק "פעילי
שלום"). סמולן הוא יהודי עפ"י רישומי הרבנות, שנושם וחי פלשטין 24שעות
ביממה וכל חייו קודש למען כריתת ישראל מאדמתו. הסמולן מעריץ ואוהב –
אהבת נפש, מרצח פלשטיני. במקרים הקשים של המחלה, רצח של בן משפחה ע"י
מפגע פלשטיני, מעלה רף אהבה זו לאטרף סוחף. יסוד הכינוי השגוי -
"שמאל", הוא במוצא הקדום (השמאל הסוציאליסטי) ממנו צמחה מוטציה זו, אך
ממנו התנתקה זה מכבר. למעשה, הכינוי "שמאל" מוטמע ע"י הזרוע המבצעת של
הסמול (התקשורת הישראלית), וזאת כדי לטעת בתודעת היהודי-ישראלי
שהתופעה טבעית ובריאה: בבחינת, יש סימטריה; יש ימין ויש שמאל....
הענין היותר קשה, והנסתר מאיתנו במידה רבה גם לאחר כל פענוחי הגֶנום
האנושי, הוא: איך צומח ראש של סמולן. הסבר פשטני שזוהי נטית רוח
מוּלֶדֶת - במידה רבה כמו האנטישמיות, מפנה אותנו לבלתי נתפס ע"י
בן-אנוש. גם הנסיון לראות זאת כחולי מערבי אופייני ולגזור גזרה שווה
מהנעשה בארה"ב, צולע: יש הבדל בסיסי בין שגעון ה-'hate America' לבין
שנאת ישראל של הסמול הישראלי. כך, נותר להשאיר את חקר הרוח לספירות
גבוהות יותר, ולהסתפק בחיפוש המטבע מתחת לפנס: להבין את תפקיד המעשה
ה"ימני" בעירור הבֶּגֶד הסמולני.
מבט מקרוב מגלה בעצם שהמעגל הוא מעלה בורגי: בהתחלה, איזשהו רעיון
עוואים של הסמול - יוזמה למהלך הרס כלשהו בישראל, עולה איכשהו. אז
מתברר שהסמול אינו יכול להוציא את הרעיון לפועל. או אז עולה לשלטון
המחנה הלאומי ("לאומי"), ותחת הצלפות התקשורת הישראלית הופך להיות
קבלן ביצוע למיזם הנ"ל. בעקבות זאת נדחק הסמול לפינה: 'מה אני פרייֶר,
הוא יעשה את המעשה הסמולני טוב ממני?!', ויוזמת בגידה גדולה ומרשימה
יותר נרקמת. ושוב בא המחנה הלאומי ומוציא לפועל בצייתנות, וחוזר
חלילה. שרשת מקאברית, אך ברורה מאוד.
מפתיע להיווכח עד כמה מה שנראה כ'חצית קו אדום' של הסמול בשנים
האחרונות, נעשה עפ"י חוק זה. להלן מספר דוגמאות לסַבֵּר את החוקיות:
פינוי יישובים יהודיים בארץ ישראל
ידוע שהיום אין ציפור נפש שהיא יותר ציפורית בלב הסמול מפינוי יישובים
יהודיים בארץ ישראל. כדי לבשל את הפינוי הם מכונים "התנחלויות",
"מאחזים-בלתי-חוקיים", "התנחלויות פוליטיות" וכו'. יחס לישוב יהודי
מגלה מיד סמולן. במבחן פשוט דמוי-פוליגרף, מודדים לסמולן לחץ דם במצב
מנוחה ומול תאור של גבעות איתמר. המבחן מאוד אמין ומומלץ. עם זאת,
מפתיע (ובעצם, בכלל לא) להיווכח שמקור והשראה לפינוי ישובים יהודיים
מארץ ישראל והפיכת לב הארץ ליוּדֶנְרַיְין, הוא פינוי ישובי סיני ע"י
הליכוד בראשות מנחם בגין, בתשמ"ב. עם זא, קל להבין את מצוקת הסמולן
שמְיַסֵּר את עצמו מול מופת זה: 'מה, בגין פינה, עד הגרגיר האחרון,
ואני אשב בשקט?!'.
"ויתורים כואבים" ו"הסכם" ז'נבה
הזמריר הקבוע של שרון על "ויתורים כואבים" כתכלית שלטון הליכוד, עם
קריצה גדולה לטיהור האתני של סיני מיהודים ("רק הליכוד יכול"), הלחיצו
את הסמול קשות. אין ספק ש"הסכם" מצנע/ביילין ושות' עם עצמו על מחיית
הקיום היהודי מא"י בתנאי שהפלשטיני לא יתקפל מ"זכות" השיבה, הוא תשובת
הסמול למבוכת ה"ויתורים הכואבים" וה"כיבוש כיבוש" של שרון. אם במדינת
חוק היה הסכם ("הסכם") ז'נווה מטופל כבגידה, כאן טבעי
שמצנע-בורג-ביילין לא ישקטו כששרון מזכה את אבי הטרור העולמי בגדול
שבפרסים: מדינה ריבונית, במסגרת ה"ויתורים הכואבים".
סרבנות למנוע פגיעה בפלשטיני-חף-מפשע
עצומת גימלאי הטייס – מיטב סמולני הסרבנים המקצועיים מקדמא דנא, שגילו
לפתע שהכיבוש משחית ושסיכול ממוקד במלחמה יכול גם להרוג
"פלשטיני-חף-מפשע", הדהימה את הממסד הלאומי. מה פתאום עכשיו? ובכן,
אפשר לראות בקרב ג'נין ב'חומת מגן' את שורש ניפוץ המוסר היהודי. שורש
שדחף את הסרבנים בסרבלים לעצומתם. שר הבטחון בממשלת ה"ימין" דאז, פואד
(ואין צורך ליחס לו סמולנות), התוודה ללא בושה, שהוא שלח 13 חיילים
יהודיים אל מותם, כדי להבטיח חיי "פלשטינים חפים מפשע". מול תוצאה
טרגית זו זועק משה קינן, אביו השכול של אביהוא קינן הי"ד: 'למה חיי
אחמד חשובים מחיי בני אביהוא?!' ועם שפל מוסרי כזה, מה מצפים מסמולן?
שיראה ממשלה "ימנית" משגרת חיילים יהודיים זכים וטהורים אל התופת כדי
לא לפגוע ב"פלשטיני-חף-מפשע", והוא ידּוֹם? אם המשימה העיקרית של צה"ל
בקרב הקיום הנוכחי היא אפס פגיעות ב"פלשטיני-חף-מפשע", מי אם לא
הסמולן צריך להבטיח זאת?
"הסכם" ז'נווה והוויתור על הר הבית
במשך יותר משלוש שנים, היה הר הבית, לב האומה, סגור ליהודים. חלקה של
ממשלת ברק הקיקיונית והמוזרה בחרפה זו: כ-4 חדשים. אמנם כעת נפתח ההר
ונראה שהשלטת ריבונות ישראל בו מתקדמת, אך מבחינת הסמולן זרע הפורענות
כבר נזרע. אומר הנ"ל לעצמו: 'מה ממשלת שרון, זה שעלה לשלטון בזכות זה
שעלה להר הבית, מתקפלת מההר, אני לא אתקפל משם לנצח'? ברור וישר!
הלשנות הסמול (לסנאט, לביה"ד הבינ"ל וכו..)
גועל נפש גואה בכל יהודי לשמע ריצת הרגלים של הסמול לביה"ד הבינ"ל
בהאג ולשאר מוסדות האו"ם, בנסיון להביא את מפקדי צה"ל וחייליו לדין
כפושעי מלחמה. החל מעלילת הדם - "ג'נין ג'נין". במקביל, עושה הסמול
ככל יכולתו ע"מ להלשין ולהוציא דיבה בקונגרס נגד יישוב הארץ. מהיכן זה
בא? ובכן, קל לראות שההסגרה מדעת של עצמאות ישראל לידי ארה"ב היא מעשה
ידי ה"ימין". בהסכם וואי סיכם נתניהו על מנגנון שיפוט מעלינו: סוכני
ה-CIA. מאז עלית בוש ויחסיו המיוחדים עם שרון, בוחנת קונדוליסה
בזכוכית מגדלת כל ברזל-זוית שנתקע בגבעות השומרון. לפני 4 חדשים, ערב
נחיתתה בארץ לקידום 'מפת הדרכים' ("מפת השלבים"?), היא עמדה על כך
שבגבעת יצהר יֵהָרֵס גם הביכ"נ וגם החדר שאיציק סנדרוי בנה במו ידיו.
זה היה התנאי לנחיתה רכה שלה בארץ. תצפית מטעמה דיווחה על התקדמות
הביצוע. אריאל שרון – גיבור ישראל, רואה בכך שיא קוממיות ישראל
העצמאית! אז מה מצפים מהסמולן, שלא יראה בארה"ב שופטת לגבי זכותנו
להתיישב בארץ ישראל? מה, הוא סתם יגנוז את כל המפות ששרטט בכספי
האיחוד האירופי? ילשין לאירופה? הרי ברור שאם כבר מלשינים, אז זה בפני
הגננת האמיתית!
אורי אבנרי וגוששלום כמגן חי לעראפאת
מסע כיתת גוששלום למוקטעה לשמש מגן חי לעראפאת לאחר הטבח במסעדת
'מקסים' בחיפה, נראה כאב-טיפוס של בגידה סהרורית. אך בחינה לא משוחדת
של הרומן של ישראל עם ארכי-רוצח זה מצביעה על בעייתיות. מה מוזר יותר
מהיחסים המיוחדים של ראש הליכוד עם אבי הטרור העולמי? האם יש הסבר
למסעות עומרי שרון למוקטעה? האם מי שהחליט שעראפאת חסין מצדק וממשפט
ובר-שיח עם בנו(!), יכול להיות מופתע מאורי אבנרי?. האם יש תשובה
הגיונית לתמיהת אורי אבנרי למה אבו-עלא ואבו-מאזן ואבו-דחלאן כשרים,
ואבו-עאמר לא?
ואפשר להמשיך ולפרט לגבי שחרור מרצחים "פלשטינים" וההתעללות בחלוצי
הגבעות ועוד ועוד. אך החוק כל כך טבעי, שאפשר אפילו היה להסתפק בהוכחה
תיאורטית...
אז איך מתקנים?
אז קודם כל מפנימים שכל מעשה כֶּסֶל סמולני ע"י הימין, מזמין (ממש
מאלץ!) את הסמולן ליַצֵּר בֶּגֶד גדול ומזיק יותר. במקביל, מגלגלים את
השטיח חזרה. גלגול נכון יחייב סילוק אבנים מתחת לשטיח. כמו למשל בחינה
משפטית למעשה אוסלו. גלגול שנראה בכיוון הנכון הוא מה שהוחל בו
בהר-הבית. כמובן, שיש להבטיח שמה שהוחל בהר-הבית יעוגן כראשית דרך
צמיחה - ראשית שלא תֵּעַצֵר!. ראשית שתמשיך בהחלת ריבונות יהודית של
אמת בכל ארץ ישראל.
-----------------------------------------
*כותרת אלטרנטיבית: "חוק מעגל הטמטום"
|
