|
בס''ד מבוכה שוררת היום בקרב יהודים שמדינת ישראל והעם היהודי יקרים להם בכלל,ובקרב גידוליה של הציונות הדתית בפרט. כל הערכים שגדלנו עליהם עלוליםלהתנפץ בסופת השלום אל סלעי הכניעה. אנשים מותשים מן המאבק המתמשך ומןהניסיון לייצב את הספינה אל מול גלי האופוריה, ומתי מספר מסוגלים בימיםאלו לערוך באופן יסודי את חשבונה הכולל של הציונות ושל התחייה הלאומיתולהביט הלאה אל מעבר לכתף המאיימת של המשבר הנוכחי. החיזורים אחר אישיםכשרון, נתניהו, סילבן שלום, ולימור לבנת- יוכיחו כמאה עדים על כך שאישבפוליטיקה הנוכחית אינו מוכן לחשוב על משימה ארוכת טווח יותר מהפלתוהנכספת של ברק, וכמו יצתה בת קול ואמרה, שעם הפלת שלטון מפלגת העבודהומרץ ועליית מפלגתו של מאיר שטרית לשלטון - יבוא לציון גואל.
עם ישראל למוד בכך, שצרות מצמיחות לו מנהיגים, אישים שמעולם לא זכול'שלישי', ול'מפטיר' עלו רק בבר המצווה שלהם. מעולם לא דחף איש מיקרופוןלתוך פיהם, ותמונתם לא צולמה לשום מקומון. כך היה פינחס בן אלעזר בתודעתהעם, לא בנו של הכהן הגדול, אלא 'בן פוטי' אלמוני, וכך שכניה בן יחיאל(עזרא י'), עולה חדש אלמוני ואפור ממדינת עילם. המשותף לשניהם - כשכולםישבו ובכו בעת משבר לאומי (של נשים נכריות) קמו אלו השניים, כל אחד בתורו,נגבו את דמעותיהם, ובעיניים פקוחות עשו מעשה. הסכם אוסלו הוא לדעתי, אחתהצרות שקמו לעם ישראל, ולא מן הקטנות שבהן, וכשכולם ישבו ובכו, קמואנשים בודדים, ועשו מעשים. אחד מבודדים אלו היה משה פייגלין. אפשר להתווכח על כמה מן התכנים שהציגוגם על הדרך, ואני רחוק מלהסכים עם כל פרט בדרכו הארוכה. קשה מאד להתווכחעל מידת אומץ הלב שגילה (ואל מול משטרת האלות והמעצרים של מיקי לוי וחבריוהיה צורך בהרבה אומץ), על מידת הנכונות לשלם מחיר אישי בזמן, בכבוד, בכסףמן ארנק האישי ובגוף, במידת המקוריות, החשיבה היוצרת, המעוף, הארגוןוהמנהיגות שגילה פייגלין באותם ימים. אני מוכן גם להסתכן ולטעון, שלולאהתנועה שהקים, ספק אם היו תנועות המחאה האחרות צוברות את התאוצה ונחרתותבזיכרון הלאומי כפי שאכן קרה. הקמת תנועת מחאה- עדיין אינה תעודת ביטוח למנהיגות נכונה של מפלגה או שלעם. מאז הסכמי אוסלו הצטלבה דרכי בדרכו של פייגלין מספר פעמים. נוכחתי,שהאיש חושב בגדול, ולומד מנהיגות מהי. הוא מתעניין ביסודות הכלכלה, מכיןתוכניות בעייני חברה, בריאות, הדברת הפשע, משאבי חינוך ועוד. בכך הוא שונהמרוב חברינו, שעוסקים בעיקר במה שקרוב למדיניות ולהתיישבות. ניכר בו שהואמאמין בקב''ה. חשוב מכך, הוא מאמין לא רק בקיומו של הקב''ה, אלא גם בכךשהוא המלך היחיד על עמו ועל עולמו, וכל מושל אחר - אינו אלא שליח המשועבדלמשימת שליחותו, ואין משימת שליחותו משועבדת לממשלתו. יש לפייגלין גם חסרונות. החיסרון הגדול שאני גיליתי בו, הוא העובדה שהאישצעיר מדי (אך אומרים, שחסרון זה חולף עם הזמן), ויש לו חוצפה לומרלמבוגרים עתירי ניסיון ממנו, כמוני, למשל, שהגיע הזמן שנחדל מלהיות 'בשרהתותחים' של כל רודף שלטון ימני בעל אידיאולוגיה הדומה מעט לשלנו עד לתוםהבחירות בלבד, שהגיע הזמן שנציג את כל תורת השלטון שלנו בלא לגמגם ובלאלמצמץ. הוא אפילו הצליח לשכנע אותי, שבדרך הפוליטית שהוא מנסה להתוות,קיים סיכוי כלשהו, שאנחנו, בשר התותחים של המהפכה הנכספת, אולי נהפוךמה'ליימען' שרץ מחוץ למגרש לאסוף את הכדורים הנבעטים ולהגישם לשחקנים -לשחקן שדה במרכז המגרש. שווה לנסות, אם לא למעלה מזה
|
