לפרשת לך לך – הליכה לדורות

הרב דודי שפיץ

פרשתנו פותחת בחזיון הנבואי המצווה על אברהם אבינו "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך". בחזיון מובטח לאברם על פי הפרשנים, שחרף נדידתו מביתו ומולדתו לא יינזק מכך, אף על פי שלרוב נדידה גורמת נזק לנודד.

זהו אחד מעשרת הניסיונות בהם נתנסה אברהם אבינו. אכן, הציווי לעזוב בית ומולדת, הוא קשה מאוד לכל אדם לפיכך מובן מדוע זה נחשב לניסיון. אבל מדוע היה צורך להבטיח את מניעת הנזק במילים "ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה". וכי היה צורך לשכנע את אברהם אבינו לבצע את הציווי?!

צריך לפרש, שאמנם, לא היה צורך לשכנע את אברהם, בנחיצותה של היציאה מארצו, בפרט נוכח עבודת האלילים המגושמת, שנעבדה בה, אשר הקשתה על האפשרות לקרב ציבור גדול לעבודת ה' . אבל יש בדברים אלו מסר לדורות.

יציאת אדם מביתו היא תמיד קשה וגורמת נזק, אבל ישנן נסיבות בהן הנזק הצפוי לפי הערכת האדם איננו מתממש ואדרבה בעזיבת ביתו נגרמת תועלת רבה לו ואולי לאנושות כולה. לכן כבר בחזיון הנבואי של אברהם היה צורך להדגיש את התועלת הצפויה בעקבות הליכתו מביתו.

אברהם אבינו בקיימו את הצו "לך לך" קבע הנהגה לדורות, בבחינת מעשה אבות סימן לבנים, כי בנסיבות ראויות ביצוע ציווי כזה, למטרה נעלה מביא ברכה לעולם. כך קרה לאברהם, שלאחר יציאתו מאור כשדים והגעתו לארץ כנען וקביעת מקומו בה, הביא לעולם את אמונת הייחוד.

דברים אלו ניתן לומר על מימוש של כל אידיאולוגיה. אין לדון מעשה חיובי או שלילי כלשהו בלי להתייחס לנסיבות בהן הוא נעשה. העתקת מקום מגוריו של אדם מרצונו או אפילו שלא מרצונו, יכול שתהיה מעשה חיובי או שלילי, הדבר תלוי במידה רבה בנסיבות הגורמות לכך. יתכן, שמי שיעזוב את ביתו וינדוד ממקומו יחשב לנוטש את סביבתו התרבותית הטבעית או אפילו בוגד בה ויעורר בכך יחס שלילי למעשהו. לעומת זאת, אברהם אבינו, שעשה כן במצוות ריבונו של עולם הביא בכך ישועה גדולה למין האנושי ובודאי, שמעשהו חיובי.