בתי הדין הרבניים ומקומם במדינה

הרב דודי שפיץ

לאחרונה החליטה ממשלת ישראל, לשנות את שיוכם המנהלתי של בתי הדין ולהוציאם מתחומו של המשרד לענייני דת ולהעבירם לתחום אחריותו של משרד המשפטים. הדבר, כצפוי, גרר התנגדות עזה של גורמים שונים, שהנושא יקר להם וקרוב ללבם, אולם, חובה עלינו לבדוק את הדבר, באופן אובייקטיבי, ככל האפשר, לבל נתנגד מתוך שמרנות לשמה.

תחילה, ננסה להגדיר מהן הסכנות, שבהעברה זו.

1. השר הממונה על משרד המשפטים היום, הוא טומי לפיד ראש תנועת שינוי המנסה לקעקע את זהותה היהודית של מדינת ישראל.  הפקדתו על בתי הדין עלולה לגרום נזק כבד למערכת זו.
2. פעילותם של בתי הדין נובעת מסמכותם הדתית, לכן מקומם הטבעי הוא עם שאר הממסדים הדתיים במשרד לענייני דת.
3. עצם העלאת הנושא על סדר היום, היא חלק מתהליך סגירת המשרד לענייני דת, עליו הכריזה תנועת שינוי, עוד במהלך מערכת הבחירות לכנסת הנוכחית. הסכמה ליוזמתה זו, עלולה להביא לתהליך מתמשך של פגיעה בדת, בערכיה ובנושאי תפקידים בתחום זה, לכן כדאי להתנגד לתהליך בראשיתו ואולי למנוע או לנטרל את סגירת המשרד.

אינני יכול להגדיר סכנה נוספת הצפויה כתוצאה ממהלך זה.

כעת, נברר לעצמנו את המצב הרצוי, ביחס למקומם הראוי של בתי הדין הרבניים במסגרת המערכת השלטונית הנוכחית.

אקדים ואציין, שבמצב האידיאלי היו כל ענייננו נידונים באמצעות הסנהדרין ובהשוואה למצב זה כל הדיון כאן מיותר. לדיון זה יש מקום רק ביחס למצבנו הנוכחי, במסגרתו המדינה ממנה ומממנת את מערכת בתי הדין הרבניים.

בהנחה, שמדינת ישראל היא מדינה יהודית או לפחות אנו שואפים להגדיר אותה ככזו ומתפקידו של משרד המשפטים לקיים מערכת של עשית צדק במדינה, הרי שמובן מאליו שבתי הדין הרבניים, האמונים על הצדק לפי כללי דיון ושפיטה, שנקבעו על ידי העם היהודי לדורותיו, צריכים להיות משויכים למשרד זה. לגבי בתי המשפט הדנים על פי חוקים תורכיים ובריטיים, שנחקקו בתקופת השלטון העותומני והבריטי בארץ ישראל ספק גדול אם מקומם במשרד המשפטים לאור ההנחות דלעיל.

מדוע, אם כן, שייכת מערכת בתי הדין למשרד לענייני דת ולא למשרד המשפטים?  התשובה לשאלה זו נעוצה, לעניות דעתי, בתודעה של דור המייסדים. הקמת המדינה הייתה, לתפישתם, לצורך מילוטו (ואולי מיקלוטו) של העם היהודי מצרת הגלות וממבקשי נפשו שם, אבל לא היה זה שלב בדרך למימוש ייעודו של העם היהודי לקיום חזון הנביאים בגאולת ישראל ולהיותנו אור לגויים וכבר נכתב רבות בנושא זה ולא אאריך בכך כאן.

לפי גישה זו של דור המייסדים קיומם של בתי הדין הוא חלק מהחובה הדתית אבל לא חלק אינטגרלי בהנהגת המדינה. תהליך הקמת המדינה היה מלווה בנטישת הדת היהודית על ידי המקימים, שהפכו אחר כך למנהיגי המדינה. לשיטתם, שומרי הדת היו המפלגות הדתיות (המזרחי, אגודת ישראל וכו'). לכן, המשרד לענייני דת, המופקד בד"כ בידי המפלגות הדתיות, הוא הכתובת לטיפול בבתי הדין הרבניים, כחלק משיטת שימורה של הדת היהודית, שהונהגה באותם זמנים. לעומת זאת מערכת בתי המשפט, שהינה לדעתם חלק ממערכת ההנהגה נשמרת בידי נציג המפלגה השולטת בד"כ באמצעות משרד המשפטים. הכל לפי החלוקה ההיא.

כיום, כשאנו מנסים לגרום להיוצרות תהליך, שישנה מצב זה מיסודו, ראוי לבתי הדין להיות חלק ממשרד המשפטים, כבר בשלב הנוכחי.

זאת ועוד, מנוי של יהודי שאינו מוגדר כ"דתי" גורם, בעקיפין, לציבור החילוני להיות שותף בהנהגת המוסדות היהודיים המקוריים ובכך לשבירת הטאבו שנוצר על היכולת של הציבור הכללי להיות שותף בשמירת היהדות ולמעשה מטיל עליו לקחת אחריות ליהדותו.

ומה לגבי טומי לפיד? ברור שמוטציה יהודית אנטישמית כמותו אינה ראויה להיות אחראית על מערכת חשובה כל כך כמו מערכת בתי הדין הרבניים. אבל כמו שהוא אינו ראוי לאחריות זו, כך הוא גם איננו ראוי לייצג את העם היהודי בתפקיד אחר. נו! האם זו הבעיה היחידה שלנו עם הממשלה הנוכחית?

ומעמדם של בתי הדין? לאחר שנות קיומם הרבות מצבם צריך להיות יציב ואם אינו כזה, יתכן שזה בפני עצמו סיבה לשנות את שיוכם המנהלתי ואדרבה סבורני שבמשרד המשפטים, יהיה מי שידאג להם לא פחות טוב מאשר במצב הקודם. מכל מקום יותר אי אפשר יהיה להאשים את הדתיים באחריות לתקלות בבתי הדין. כמו כן, לא מתקבל על הדעת ששר המשפטים יתערב בפסקיהם או יפגע בהם,שכן הוא יפגע בכך בכלל הציבור המקבל את שירותיהם.

ולסוגיית קיומו של משרד לענייני דת, נראה לי, שאם תיעשה פעולה מקדימה של הכנת משרדי הממשלה האחרים לקליטת היחידות השונות, תוך מינוי אנשים מתאימים וראויים להפעלתן נמצא את עצמנו מרוויחים מכך, כאשר שוב תהיה אחריות משותפת לכלל הציבור לשמירת אופייה היהודי של מדינת ישראל.

אחרי כל הנ"ל, נותרת, לדעתי, בעיה מעשית חמורה אחת במהלך זה, שהיא מינויו של טומי לפיד כקבלן הביצוע של העברת בתי הדין למשרד המשפטים. בכך הוא יוכל לקבוע כללים ונהלים, שיפגעו במערכת ויקשה לתקנם בעתיד.

לכן, אני משאיר לקורא את הבחירה, האם להעדיף את המצב הקיים בו בתי הדין והממסד הדתי משומרים במכלאת המשרד לענייני דת רק בכדי להצילם מציפורניו של טומי, או בהתחשב בכך שהמצב הקיים גרוע דיו, לקחת את הסיכון שבהעברה, כדי לנסות לחבר את המדינה עם יהדותה באופן אמיתי ומהותי.

ויתקיים בנו במהרה חזונו של ישעיהו הנביא:

"לכן נאם האדון ה' צבאות אביר ישראל הוי אנחם מצרי ואנקמה מאויבי, ואשיבה ידי עליך ואצרף כבר סגיך ואסירה כל בדיליך, ואשיבה שפטיך כבראשנה ויעציך כבתחילה אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה, ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה."