|
כשפוליטיקאי מהמחנה הלאומי דוחה אותך בקש ובכחש, רוב הסיכוייםשזה יעשה תוך דקלום "זה לא העיתוי". בד"כ במבט מיוסר שמשדר "הריאתה יודע כמוני את הסיבה". ולעיתים בהשלמת הסיפא של הדקלום:"לשמור על אחדות ישראל". לעומת המנוסה מעשייה וה"מריחה"השיטתית של הציבור האמוני והלאומי ע"י מנהיגותו", נחלה התנועהששמה לה לתכלית לקעקע את שיבת ציון ואת המדינה היהודית, הצלחהמפליאה. הצלחתה בעיקור הציונות ובסרוס רצון הקיום ותכלית החיים שלהעם היושב בציון - הושגה במידה רבה ע"י ערעור האמונה שבכוחנולעלות ולרשת אותה, ע"י זריעת - "ונהיה כחגבים בעינינו". מכאן ועדלדה-לגיטימציה של ערכי היסוד בחיינו: "ארץ ישראל", "מדינה יהודית","בית מקדש", "התישבות", "כח מגן", "זכותנו על ארץ ישראל" ו"ישראלערבים זה לזה" הדרך קצרה וסלולה.
איך נעשתה הזה זו מתחת לאפנו בלי שהרגשנו? נראה שהשמאל עלה עלהמסלול שמשנה מציאות, באמצעות ה"עכשיו". ה"עכשיו", שהוא בסיסאשלית השלום, הוא גם סוד ההצלחה האופרטיבית, "שלום עכשיו"הדגישה את הציווי לעשות למען מטרתה (הנואלת, אמנם) - עכשיו,עכשיו, גם אם לא בשלו התנאים; עכשיו, למרות שזה לא פופולרי; עכשיו,למרות שבהתחלה זה ייכשל; עכשיו, כי יש שכר לעשייה. העכשויזם שלהשמאל השפיע בקלות על המהיגות שהורכבה בד"כ מגנרלים תלושים. זמן רב הזריקו לנו גנרלים מוחלשים, חסרי חוד שדרה ונטולי אמונהושליחות, כמרשם אינסטנט למנהיגות. בחינה לא משוחדת יכולה להוביללמסקנה, שביוצאים מעטים מן הכלל, גנרלים אלההיו אבות ריסוק חוטהשדרה שלנו, מגנרל דיין עד גנרל ברק (בונפרטה). הנה כי כך, חברו שני אלו: "לעשות עכשיו" ו"מנהיגות של שליחות" לצו השעה. עלינו להתגבר על העכשויזם המגובה ב"מנהיגות הגנרלים". עלינו לקוםולהחליף את הראש. לשוב לראש יהודי, ראש שישיב את המדינה היהודיתלארץ ישראל - עכשיו. מנהיגות בראש יהודי, שתקום למען שליחות זו, ואךורק למענה, תהיה חייבת בראש ובראשונה, להוכיח שהיא מתקנת(ומיד) את מחדלי קודמותיה: חדלון המעש ומורך הלב של עסקנות הימין /המפלגות הדתיות, וריקון ערכי היסוד של "מנהיגות הגנרלים". זה הכרחי.זה אפשרי. זה צריך להעשות ביחד. ד"ר גדי אשל, מראשי ארגון חיי"ל, מנהל חברה העוסקת במחשוב הנדסי
|
