לפרשת וירא – הנבואה, מנהיגת המציאות

הרב דודי שפיץ

"וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו" ממילים אלו שבפתיחת פרשתנו לומד הרמב"ם עקרונות חשובים על האופן בו מופיעה נבואה בישראל. בספרו מורה הנבוכים מסביר הרמב"ם, שלעיתים, תחילה, יראה הנביא את חזונו כמראה אנושי רגיל ורק בהמשך יתברר לו, כי נבואה היא זו. באופן זה יסביר הרמב"ם את כפל התיאור. בפסוק א' נאמר כפתיחה לשיחה המתנהלת בהמשך "וירא אליו ה'" ובפסוק ב' נאמר "וירא והנה שלושה אנשים" . כך ראה כאן אברהם אבינו את מחזה נבואתו על לידת יצחק, הפיכת סדום, וכו'.

מדברים אלו וממקורות נוספים לומד הרמב"ם את צורת ההופעה הנ"ל של הנבואה. ניתן למתוח את הרעיון הזה ולהסיק ממנו מסקנות על הדרך בה מנהיג הקב"ה את עמו ואת עולמו אפילו בימינו אלה בהם אין הנבואה נמצאת עוד בינינו .

המציאות מתפתחת ומתנהלת בדרך הטבע. כל אירוע בהיסטוריה ואפילו בחיי הפרט נראה טבעי לחלוטין ויתכן שהוא באמת כזה, בלבד. אבל, פה ושם במהלך התגלגלות העניינים קורים דברים שיכולים לכוון אותנו לדרך חדשה או לרמוז לנו על התפתחות נוספת. אנחנו יכולים לבחור אם "להבין את הרמז" ומתוך הבנה זו להגיע להישגים או לחידושים, שבלעדי אותו רמז היה לנו קשה להגיע אליהם או אם לא נבין את הרמז, ניאלץ לחכות להזדמנות נוספת בה הרמז יהיה ברור יותר. כך נהג אברהם אבינו, כאשר תחילה סבר, ששלושה אנשים ניצבים עליו ובהמשך הבין כי אלו מלאכים (=שליחים מה') הנראים לו במחזה נבואי ועבר להתייחס אליהם על פי תובנה זו.

אם נשכיל להבין את ההתרחשויות בנות ימינו כסימני דרך המיועדים לתת כיוון חדש או נוסף למעשינו ונמנע מהצמדות מקובעת ושרירותית להבנות ישנות כי כך התרגלנו, נדע גם להתאים את עצמנו להתפתחותו הטבעית של העולם וממילא נוכל להוביל ולא להיגרר אחרי האירועים, שזוהי אחת ממטרות הנבואה ששרתה בעמנו ואפשרה לו לתת לעולם את הקישור למלכו של עולם.