|
בס"ד שלוש עובדות יסודיות מזדקרות בפני כל מי שמוכן להתבונן, ולו רק במבטראשוני, בסוגיית מועמדו של מה שנקרא "המחנה הלאומי" או "הימין", לראשותהממשלה
האחת היא שבפועל נבחר מועמד זה ע"י מיעוט זניח מבחינה מספרית. את מועמד"המחנה הלאומי" לראשות הממשלה בוחרים כ112,000- מתפקדי הליכוד. מתוכםמשתתפים בפועל ב"פריימריס" לבחירת מועמד המפלגה לראשות הממשלה כ%70-,כלומר כ80,000- בוחרים. זהו! כ3- מנדטים בלבד הם שמכריעים לרוב היהודי -למעלה ממחצית העם - מי יהיה מועמדו לראשות הממשלה. המפלגות הדתיות,הלאומיות והחרדיות, נאלצות להתייצב כמעט אוטומטית מאחורי מועמד זה. כל זהעתיד להיות נכון שבעתיים בבחירות הקרובות. העובדה השניה היא שחלקים גדולים מבוחרי "המחנה הלאומי" חשים בבירורשמועמד הליכוד כלל איננו מייצג אותם מבחינה ציבורית ואידיאולוגית. ציבורבוחריו של מועמד הליכוד לראשות הממשלה איננו מצביע עבורו, אלא דווקא נגדמועמד השמאל. חלק לא קטן מבוחרים אלו נאלץ ממש "לסתום את האף" לפני שהואמטיל את הפתק בקלפי. דברים אלו נכונים הן לגבי הצבור החרדי והן לגבי חלקיםניכרים מהצבור הלאומי והדתי לאומי. העובדה השלישית, החשובה לא פחות, היא שכמעט כל המועמדים לראשות הליכוד,ביצעו או עתידים לבצע, כמעט במוצהר, את מדיניותו של השמאל - על אפם ועלחמתם של רבים מבוחריהם. נתניהו חתם על הסכמי חברון וואי. הישגו הגדול שלאריק שרון - הורס "חבל ימית" - כשר החוץ בממשלתו של נתניהו, היה מתןלגיטימציה להסכמי וואי. אולמרט, שיטרית או סילבן שלום אפילו אינם מתיימריםלשנות כיוון. האם ישנו דבר טבעי יותר מאשר הדרישה שצבור רחב יותר ישתתף בבחירתהמועמד?! האם הצבור האמוני, הדתי או החרדי, יכול להרשות לעצמו שלא להשתתףבבחירת המועמד שבסופו של דבר נצטרך כולנו להצביע עבורו בבחירות לראשותהממשלה?! אם מישהו בליכוד מניח שמצב דברים זה עתיד להימשך לנצח - הרי הוא טועה! אםמישהו בליכוד מבסס את מרוצו של מועמד הליכוד לראשות הממשלה על ההנחה שהרובהיהודי ימשיך לבחור אוטומטית - למרות הכל - במועמד הליכוד - נכונה לוהפתעה! מצב אבסורדי ובלתי נסבל זה לא ימשך! תהיה זו טעות פוליטית להניחאותו כמובן מאליו. נדרש, אם כן, שינוי. שינוי עמוק ויסודי. כל טענותיהם של אלו שהתרגלו -מנטלית, מחשבתית או פוליטית - למצב הקיים, לא תעזורנה. זעקות השברוהאיומים מהסוג של "אין לנו אלטרנטיבה", "מהרסיך ומחריביך ממך יצאו","אסור לפצל", "אסור לבזבז קולות" - אינן תחליף לפתרון הבעיות שהעלנו כאן.אם ישנו סיכוי הרי הוא דווקא ביוזמה לשינוי המצב - לא בהנצחתו. הנצחת מצבזה תביא את המחנה הלאומי לתבוסה פוליטית, בדיוק כפי שהביאה את הליכודלתבוסה כזו ובדיוק מאותה סיבה - חוסר רצון אמיתי להתמודד עם המצב. * * * אי אפשר להבין את היוזמה להצבתו של משה פייגלין לראשות הליכוד אםמתייחסים לדינמיקה הפוליטית הישראלית מתוך צלום תמונת מצב סטטית שלהמציאות הפוליטית העכשווית, או בכל זמן נתון אחר. יטען מי שיטען, ואוליבצדק, שעל פי תמונת המצב העכשווית אין סיכוי שמשה פייגלין, אפילו אם יזכהבראשות הליכוד, יוכל להיבחר לראשות הממשלה. משה הוא כידוע "קיצוני" ואיןסיכוי שרוב הצבור הישראלי יבחר בו. ליוזמה, אם כן, אין שום מוצא ועתידמעשיים. חבל על הזמן. מי שלעומת זאת מנתח את ההוויה הפוליטית במושגים של תהליכים דינמיים, ולאודווקא כמצב סטטי הנכון לרגע מסוים; מי שמבין שדווקא על תהליכים יש לבססיוזמות פוליטיות; מי שמבין שתהליכים פוליטיים הם ביטוי חיצוני לתהליכיםאחרים, שורשיים ועמוקים יותר; מי שמבין שהמצב העכשווי לבטח לא יהיה המצבבעוד, נניח, חמש שנים, שנתיים או אפילו שנה - עשוי להסתכל על היוזמה באורשונה. בל נשכח שרק"ח וה"שמאל הקיצוני" של לפני עשרים שנה בלבד, הם שגיבשווניסחו את האידיאולוגיה והמדיניות ש"העבודה" דוגלת בה היום במוצהר,וה"ליכוד" מבצעה בפועל, גם אם איננו מודה בכך. השאלה, אם כן, איננה מה המצב היום, אלא דווקא מהם תהליכי העומק שעתידיםלעצב את המחר. רק הסתכלות כזו עשויה להסביר איך הליכוד מבצע את רעיונותיהשל רק"ח, ולהבדיל, את צמיחתה של ש"ס. מי שרוצה לבסס יוזמה פוליטית ארוכתטווח ורצינית, ולא רק קוניוקטורה - כך צריך להביט על המציאות הפוליטית,ועל בסיס זה לגבש את מהלכיו. * * * אנו עומדים בפני סופו של "תהליך אוסלו". כיצד יסתיים התהליך - קשה לקבוע,אך ניתן לקבוע בוודאות שבעקבות ההכרעות הקרובות, והארועים שיבואובעקבותיהן, עתידים חלקים רבים בציבוריות הישראלית לשקול מחדש את עמדותיהםהמדיניות או לפחות להיות פתוחים מאד לשינוי בעמדות אלו. יוזמה פוליטיתעכשוית צריכה, קודם כל, להיערך למצב חדש זה. יתר על כן, אנו נמצאים בשלבים מתקדמים של משבר רעיוני וקיומי עמוק שלההוויה הישראלית. סופו של עידן. הכוחות שבנו במשך מאת השנים האחרונות אתההוויה לה כולנו שותפים - מתפוררים. הבעיה המרכזית היא בשאלת המשמעות. מהי משמעות קיומו של עם ישראל בארץישראל? במילים אחרות השאלה היא מה אנחנו בעצם רוצים? מהו היעד? לאן אנוחותרים? מהי המטרה שצריכה להנחות אותנו כעם וכפרטים? מנהיגות נבחנת, קודם כל, ביכולת לענות תשובה אמיתית, אותנטית, על שאלותאלו! מנהיגות משמעותה, קודם כל, לדעת מה אנחנו רוצים כעם בטווח ההיסטורי!להנהגה הישראלית כולה - מימין ומשמאל - אין תשובה רצינית על שאלות אלו.למנהיגי הליכוד, אין, ולא יכולה להיות, תשובה עליהן. עם התפרקותם של האידיאולוגיה הציונית והכוחות שהובילו אותנו עד היום -ועל כך כולנו מצדיעים להם - התשובה לשאלות אלו מצויה אך ורק במקור אחד:בתורת ישראל, או אם תרצו, בתודעה היהודית הקלאסית. מתוך כך, עלינו להבין, שההנהגה העתידה של החברה הישראלית לא יכולה לצמוחאלא מתוך צבור בעל תודעה יהודית שורשית - צבור שהתחנך על ברכי התשובהלשאלת משמעות קיומו של עם ישראל בכלל ובארץ ישראל בפרט. מתוך כך גם מתבהר,שהמצע המשותף שיהווה את הבסיס הרעיוני של החברה הישראלית עתיד להיות"הזהות היהודית" - גם אם לאו דווקא במושגים "הדתיים" הצרים המוכרים לכולנוהיום. * * * משה פייגלין אולי לא יזכה בבחירות של היום. אין ספק שבבחירות של מחרומחרתיים יזכה אך ורק מנהיג מסוגו של משה פייגלין, המבטא מנהיגות בעלתאמונה ותודעה יהודית שורשית. משה פייגלין אולי עדיין איננו המנהיג של היום, אך הוא, או שכמותו, ורקהם, עתידים להיות מנהיגי האומה של מחר. היוזמה להצבתו של משה פייגלין לראשות הליכוד היא ההפך הגמור מכל"עכשוויזם", מכל חיפושי קיצורי הדרך, גימיקים ופתרונות סרק ארעיים. זוהייוזמה לביסוסה של מנהיגותה של מדינת ישראל על אדנים של אמת ואמונה, במקוםעל אינטרסים, כבוד וסחר-מכר פוליטי. את העתיד כדאי, ראוי ונחוץ מאד -להתחיל לעצב כבר היום. * * * הליכוד הולך ומתמוסס דווקא בגלל העדר אידיאולוגיה. זו גם הסיבה שהוא עתידלהמשיך לנחול מפלות מול ש"ס. ליכוד זה - אם חפץ חיים הוא - צריך לקבלבזרועות פתוחות כל יוזמה שעניינה לחדשו, לרעננו ולהחדיר לתוכו לחלוחית שלתוכן, אידיאולוגיה ורעיונות חיים. הליכוד צריך לחפש בנרות צעירים מסוגו שלמשה פייגלין שישתלבו ואף יחתרו להנהגתו. הליכוד - זו התנועה הרוויזיוניסטית - זקוק נואשות לרויזיה. אם יתגברהליכוד על אינטרסים פוליטיים צרים ויפתח שורותיו למנהיגים ומתפקדים שיבואובמוצהר על מנת לחדשו - אזי יש סיכוי שהוא יזכה להמשיך ולהנהיג את מדינתישראל לאורך זמן. אם לאו - רווח והצלה יבואו ליהודים
|
