על גדר ההפרדה ובית הדין של האג

משה פייגלין

אז עכשיו אנחנו עומדים למשפט בהאג.
לא בגלל המתנחלים.
בגלל אלה שבונים את הגדר...

יש לו לקב"ה מן חוש הומור כזה – שחבל על הזמן...

בהתחלה הם רצו לחסל את ההתיישבות ביש"ע. היא משגעת אותם ההתיישבות הזו. ההתנחלות הזו. כי ההתנחלות מנחילה לנו את נחלתנו. כלומר מחברת אותנו אל מה ששלנו – אל מה שאנחנו. בכלל ההתנחלות מחזירה את היהדות אל ההיסטוריה לאחר שהתכווצה למעמד של דת שנותרה מחוצה לה בשנות הגלות.

וזה מפחיד אותם.

כי זה בדיוק מה שהם בורחים ממנו. הם רוצים להיות נורמליים – להיות הסינגפור של המזה"ת, להיות סתם כזה כאילו – ובלי כל הגיבנת היהודית הזו.

אז הם שונאים את ההתנחלות ואת המתנחלים ואת הנחלה –
שונאים את עצמם.
ולא משנה מה תהיה הבעיה, ביטחון- כלכלה – חברה – שלום – מלחמה
הכל זה תמיד יהיה בגלל המתנחלים.

אבל מה שהכי מצחיק זה הטענה שלהם שלא תהיה מדינה יהודית בגלל המתנחלים. הם נורא דואגים שתהיה לנו מדינה יהודית...

אין מה לדאוג – ההתנחלויות יפרחו.

העניין שלנו עכשיו זה הגדר והאג.

אז איך הגענו לזה?

אה כן –
הם מנסים להיפטר ממני – המתנחל, כדי להיפטר בעצם מהזהות היהודית

בסדר...

אבל האנטישמיות רודפת אחריהם ובכל העולם מצביעים עליהם ושוברים להם מצבות ובאום תמיד נגדם וכבר לא נעים לטייל באירופה ובקיצור – הגויים מזכירים להם בכוח שהם יהודים.

אז הם אומרים למה זה קורה לי?

הרי בניתי לי כאן פרוור של ניו-יורק
עם מחלפים וגורדי שחקים וטכנולוגיה מתקדמת

אהה! – זה בגלל המתנחלים!

ניפטר מהם – ניפטר מהשטחים – ונהיה נורמלים כזה
אבל הערבים
מעשה שטן
לא נותנים להיפטר מהם!

מביאים אותם לכאן מטוניס
נותנים להם את כל השטח
נותנים להם מדינה
מוותרים להם על רצח (באנגלית אומרים, "They can get away with murder"
אבל שם זה בדיחה ואצלנו, בכל הרצינות).

ואז עולה הרעיון הגאוני.

אם אי אפשר להשתמש בערפאת נגד המתנחלים,
כלומר שהוא ייקח מהם את השטח
שהוא יהרוג
אבל רק אותם
אז פשוט נקים חומה.

ערפאת והמתנחלים שם
והנורמלים כאן
לא כובשים
לא שולטים
לא עם זר
לא חברון
לא שכם
זהו – די – תעזבו אותנו – הלכנו - ויתרנו.

אז איך זה שאנחנו יוצאים פה פושעי מלחמה.

שוב כל העולם שם אותנו – באופן הכי רשמי – על ספסל הנאשמים – ואומר לנו בעצם
אתם יהודים.

זה כמו מן סרט מצוייר כזה – שהעכבר בורח מהחתול, סוגר אחריו את הדלת, נושם לרווחה, ומגלה שהוא בעצם שוב באותו חדר עם אותו חתול שמלקק עכשיו את שפתיו בהנאה...

חברה – אומרת לכם המציאות
חברה – אומר לכם בורא עולם
אין לכם לאן לברוח מעצמכם.