בס"ד כ"א כסלו, תשס"ד
16.12.03 לגלעד אורי
שלום קבלתי את מכתבך ואנסה לענות לך. ראשית, בכנס חזרתי בדברי על הראשונות. אמנם לך הן ידועות, אך לא לכולם, ובנוסף לכך, במעמד ציבורי זה היה חשוב לקבוע את האוריינטציה של התנועה, על מנת שתהיה ברורה – ולו גם בקווים כלליים, ומבלי לרדת לפרטים. כתנועה המגבשת מצע למדיניות, וגם לו היינו היום בשלטון, אינני חושב שתפקידינו הוא "להחזיר בתשובה". זה עניינם של עמותות, גופים ופרטים – מול פרטים. תפקידינו הוא ליצור מסגרת ואווירה שהיא חיובית באשר ליהדות ושבמסגרתה יוכלו הפרטים לפעול באופן וולונטרי להעמקתה. עלינו ליצור את הכיוון של התחדשות רוחנית-יהודית, שאמורה לכלול את כל העם – גם דתיים וחרדים – אבל ההתחדשות עצמה חייבת לבוא מלמטה. באשר ל"סטטוס קוו". אינני חושש כלל מפתיחת חנויות בשבת. בוודאי שאני מתנגד לניסיון לכפות את סגירתן באמצעות חוקי העבודה – התחכמות שאיננה מוסיפה כבוד לתורה. לא נקרב אף אחד לתורת ישראל בכפיה, וכל מה שניתן להמעיט בה – כן יתעמק הרקע להתקרבות כזו. הציבור הכללי מחלל שבת, ולא המאבק על סגירת החנויות ישנה זאת. אדרבה, פתיחת האפשרות לבחירה חופשית בנושא – תחזק אותו. ישנם נושאים בעלי השלכה לדורות, כמו גיור, נישואין וכדומה, שבהם יש לעמוד על המינימום ההכרחי, אבל לדעתי רק בהם. באשר לאמנה עליה כתבת. אינני מכיר מספיק את פרטיה, אך אינני שולל אותם מראש. אך מה שאינני מקבל הוא את הכוונה שיצרה אותה, את המסגרת, את רוחה. האמנה נוצרה על מנת שהחילוניים ישארו חילוניים, הדתיים ישארו דתיים, ורק ימצאו את הדרך לחיות יחד בשלום. משמעות הדבר היא הנצחת העיוות של החלוקה הזו. אם הכוונה תהיה ביטול המושגים דתיים וחילוניים, ומציאת מסגרת ובסיס לפיהן נוכל כולנו להיות יהודים, כבסיס להמשך ההתפתחות, אזי אפשר שההסכמות שהתקבלו עשויות למלא את המסגרת הזו כראוי. אם יש לך את פרטי האמנה – אשמח לקבלם על מנת ללמוד אותם. נ.ב. ברשותך אעביר את מכתבך
ואת תשובתי, למשה פייגלין ומיכאל פואה
שכן עלו בהם סוגיות עקרוניות, שהדיון בהן
חייב להתרחב ולהמשך. מוטי קרפל
|
