מלחמת החלומות

ב"ה                                                                            תשרי תשס"א

מכל עבר נזרקים פתרונות . להיכנס בהם כך, לנתק להם אחרת, להפציץ מפה,להפסיק להם משם, לגרש מכאן . . .

רגע רגע - יורים עלינו - זה נכון, האם זיהינו את מקורות הירי, האם בדקנומה נשאר בכלל מהכוחות העומדים לרשותנו, האם ברור לנו היכן המאמץ העיקרי שלהאויב, מה מטרתו, מה בכלל מותקף כאן. כדי להתחיל ולהתמודד יש צורך בהבנהבסיסית של הבעיה. לכן בשלב ראשון ננסה להגדיר את הבעיה הטקטית, אחר כךננסה לרדת לשורשיה האסטרטגיים - אז נוכל אולי להתחיל ולחשוב על פתרונות.מה זה בדיוק - מאורעות? אלימות? סכסוך? מלחמה

זו מלחמה. וזו המלחמה הקשה והמסוכנת ביותר שידעה ישראל מעודה. יותרממלחמת העצמאות, יותר ממלחמת יום כיפור - הרבה יותר. בכדי להבין זאת כדאישניזכר באויב הנצחי של העם היהודי - בעמלק. עמלק לא היה החזק בצבאות שעמדומול ישראל בדרכם לארץ, אך הוא היה המסוכן שבהם, הסיבה לכך מוסברת במילים"ויזנב בך " - הוא לא צלח את התעלה עם אוגדות שיריון וחיפוי אווירי, במצבשכזה אין 'נחשלים' - במלחמה כמו במלחמה. המלחמה העמלקית מאופיינת בזינוב -זו מלחמה שבה אתה מת לאט לאט בלי לשים לב, הצלף בבית-ג'אלה מזנב בך וכלהטנקים לא יעזרו - הוא כל פעם מכניס לך בדיוק את המינון המדוייק שמגרד ממךעוד שכבת חיות (ח בחיריק) אבל משאיר אותך רדום, נחיה עם זה לפחות עוד שנה- מכינים אותנו הפוליטיקאים במדים. כשיעברו מאבנים לבקבוקי תבערה - אז כברנראה להם, וכשיעברו מבקבוקי תבערה ליריות - אז כבר נכניס להם, וכשיירוהשוטרים במדים - אז כבר ניכנס בהם , ואם יירו לתוך שטח ישראל - אז ואז ואז . . .

 אבל כשמגיע האז - אתה כבר לא אותו אדם ולא אותו עם. אתה מתרגל למצבהחדש וכמו עדר זברות שהאריות הרעבים חטפו לו איזה זברה נחשלת, עכשיו האריהשבע - והעדר ממשיך ללחוך עשב - בביטחון יחסי כי האריה שבע - ורק האמא שלהזברה הטרופה נראית עצובה משהו - אבל גם היא לוחכת עשב כי זה טיבעם שלזברות ללחוך עשב עד שהאריה יצא לסיבוב נוסף - איך קוראים להם לזברות הללושנחטפו ללבנון לא מזמן ? . . .

יש להם נשק אנטי טנקי - הם יכולים להשמיד את הטנק המוצב בגילה - אבל זהעלול להוציא אותנו מהתרדמת, עכשיו עוד לא - בהמשך אולי, אבל סביר להניחשלא יהיה בכך צורך, פשוט יותר יהיה לצעוד כמה מאות מטר ולהורות לצוות הטנקלהעבירו לשטחי הרשות - ונהג הטנק יתניע וייסע וימסור. ככה זה במלחמותעמלקיות, לוחמי גולני מוסרים את הנשק - ומי יודע אולי גם ננחית איזה קוברהמתנה לערפאת. כך מורידים אותנו על ברכינו כשבידינו פצצות אטום ומעל ראשינומרחפים מטוסי F-15.

מי נלחם במי ?

מה זאת אומרת? הפלסטינים בישראלים. נשמע ברור אבל אם נחשוב רגע נגלה שאיןדבר כזה פלסטינים, וגם ישראלים (במובן המודרני של המילה) הם המצאה חדשהלגמרי. כלומר יש כאן נשף מסיכות של כמאה שנה שהופך עכשיו למלחמת מסיכות -אין דבר כזה פלסטינים - וגם הישראלים הם המצאה חולפת - מתחת למסיכההפלסטינית מסתתר הערבי ותרבותו האיסלמית. מתחת למסיכה הישראלית מסתתריהודי מפוחד - מפוחד מעצמו, מזהותו, חף מתרבותו היהודית אותה הוא מוחקבשצץ-קצף כבר למעלה ממאה שנים.

אז מהי בדיוק המלחמה הזו?

המלחמה הזו היא מלחמת עולם. או לפחות מבשרתה של מלחמה שכזו - מן מלחמתהאזרחים בספרד שבשרה את מלחמת העולם השניה. זו מלחמת האיסלם והנצרותביהדות. והיהדות מפסידה ונסוגה בכל החזיתות משום שנציגתה הרשמית - מדינתישראל - מתכחשת לזהותה (ערב המלחמה דובר על מחיקת סעיף הלאום, זוכרים? . ..), לא מבינה את לוז המאבק, ואינה ניצבת על שום קרקע תרבותית יציבה שתאפשרהתגוננות והשבת מלחמה שערה.

ישראל נמצאת בין הפטיש לסדן. הפטיש הוא האויב הערבי - בשלב זה הערבי הארץישראלי. הסדן הוא האויב המערבי. אנו מפסידים בשתי החזיתות הללו משוםשאיננו מבינים אותן ואת משמעותן.

את האויבים מניעה תשתית תרבותית המבוססת בעיקר על הדת. אנו במלחמה מולפטיש התרבות המוסלמית וסדן התרבות הנוצרית . הסדן הנוצרי קשה ומסוכן יותרמשום שהוא פסוי ולכאורה לא מזיק. התרבות הנוצרית לא עושה שום דבר היא פשוטשם, מן סדן סטטי שכזה, ודווקא משום שהיא מדברת בסמלים ובקודים נוחיםלעיכול, איננו מבחינים בסכנתה . על פי תרבות זו החלש הוא הצודק. יש"ומופיע תמיד על הצלב, גופו מנוקב מסמרים, לראשו זר קוצים, הסבל הטהורבהתגלמותו.

כל עוד אנו מובלים לתאי הגזים - או יושבים ספונים בבתינו עם מסיכות גזבהמתנה למתקפת גזים עירקית, האויב הנוצרי שותק - (לא ממש מתייסר מהענייןאבל שותק). במצב הזה החזית היא מול האויב המוסלמי בלבד - לאויב הנוצרי איןאז, את התשתית התרבותית לצאת נגדנו בגלוי. כתבי ה CNN אינם חייבים להיותנוצרים אדוקים - אולם הם באים מעולם המושתת על תרבות נוצרית ולעולם הזה הםמספקים את הסחורה שהוא רוצה לצרוך. הגנים האנטישמיים תמיד היו שם,וכשעוקרה האפשרות לבטא אותם בעולם המודרני באמצעות דמו של הילד הנוצריבפסח, הופך הילד הפלסטיני שמת בזרועות אביו - תחליף אידיאלי (ונא לא לבלבלאותנו עם העובדות לפיהן הוא מת מכדורים ערביים). הסדן הנוצרי מסוכן הרבהיותר מהפטיש המוסלמי משום שאין לנו אפשרות לברוח ממנו. אין לנו אפשרותלברוח כי קיבלנו על עצמנו את התשתית התרבותית הזו. אנו מקבלים שהחלש הואהצודק ,אנו מקבלים ללא עוררין את מערכת הקודים התרבותית הנוצרית משוםשאנו חפים מכל תרבות אחרת, ולכן המגרש עליו אנו פועלים, הוא הסדן הנוצריללא כל יכולת התחמקות.

מלמעלה מכה בנו הפטיש המוסלמי. מוחמד מעולם לא נצלב, מסמרים אינם נעוציםבגופו, ועל ראשו לא נמצא זר קוצים. להיפך - מוחמד הוא כובש אכזר, ערמומיושקרן. זהו הקדוש המוסלמי. זוהי תרבות של הערצת הכוח - החזק הוא הצודק.בתרבות זו כל פעולה המקדמת את המטרה כשרה, אין שם שיקולי מוסר כל שהם -ואין שום בעיה לעשות מעשה זימרי ולבקש שכר כפנחס - להפך! האמון שרוחש לךבעל בריתך מעיד על חולשתו וממילא על רמתו המוסרית הנמוכה.

תכונה זו מגשרת על הסתירה המובנת שבין הנצרות לאיסלם ומאפשרת את שיתוףהפעולה בין בנותיה הסוררות של היהדות במלחמתן במקורן. המוסלמים מספקיםלעולם הנוצרי דרך מצלמות הטלוויזיה את מוטיב החלש/צודק, אך לשימוש פנימיהם משתמשים בקודים המקוריים החזק/צודק. לשימוש פנימי יש מצעדי ראווה,יריות באוויר, ויהודי כי ייפול לידיהם . . .

כאשר מכפיפים עצמם היהודים לקודים התרבותיים הנוצרים ומשחקים אך ורק עלהסדן שלהם, אין הם מסוגלים להתמודד עם האויב המוסלמי המחופש לחלש, הפטישפוגע וכותש אותם לאט לאט.

ומה קורה אצל היהודים?

המלחמה הזו, המלחמה המסוכנת ביותר שידעה ישראל מעודה, מוצאת את ישראלבמצב השפל ביותר האפשרי. היא אינה מודה בכך שהיא במלחמה. היא וודאי אינהרואה כאן מלחמה בין האומה היהודית לאומה הערבית, ומובן מאליו שישראל לאתעז להודות שמדובר כאן במלחמה בין היהדות לאיסלם ולנצרות. במצב כזה -כשאתה מותקף בצורה המסכנת את קיומך - ואין לך שום יכולת להכיר בכך - נראיםסיכוייהם של היהודים לשרוד במדינתם הצעירה קלושים ביותר.

אמנם יש בין הישראלים מחנה רחב בחושיו הטבעיים הבריאים קולט את כל שנאמרעד כה, ולכאורה צריך היה לקום ולהתנער מהדרך האסונית שהוליכה אותנו עדהלום - לקום, להציב יעדים אמיתיים, ולהנהיג את המדינה בכוון אחר. וזה לאקורה. במקום זאת אנו עדים להתרוצצויות במסדרונות הפוליטיים , בנסיונותלפתור את הבעיה באמצעות הרכבת תמונת הפזל העגומה בכל מני תצריפים שוניםומשונים, שום דבר לא מתחבר ושום תצריף לא נותן איזו שהיא תמונה מתקבלת עלהדעת.

מדוע המחנה הלאומי לא לוקח מנהיגות - וכי תיתכן הזדמנות טובה מזו?זו שאלת השאלות. בואו ונחדד אותה. בימים אלו אנו חוגגים את פסטיבל רביןהחמישי. כבכול שנה מאז הירצחו של האיש המסמל יותר מכל את התהליך שהובילאותנו לאבדון הנוכחי, נכנס הימין כולו לבונקרים ו"סוגר מדפים". השמאלמתענג באותן שבועיים ימים על הסיסמא: "אמרנו לכם" - "הכתובת הייתה עלהקיר" - "לא נשכח ולא נסלח " וכדומה. ההאשמה המוטלת על כל נאמני העםוהארץ הזו היא: הם בעצם הרוצחים. הם שהיו אלימים, הם שהסיתו, הם למעשהרוצחיו של הקדוש.

הימין, שמעולם לא היה אלים (וודאי לא כמו השמאל), מקבל את ההאשמה - מרכיןראשו בבושה וממלא את תפקידו בפסטיבל. והנה מגיע תורו של הימין לצעוק -"אמרנו לכם". במקרה של הימין העובדות קצת יותר מוצקות. לא מדובר כאןבהאשמה ערטילאית שמילים אלו ואחרות עודדו אדם זה או אחר - מדובר כאןבמעשים ממש. הרובים שיורים בנו ניתנו על ידי רבין ופרס לערפאת. תחנתהמשטרה שבה בוצע הלינץ' ברמאללה הועברה לשם במסגרת ההסכמים שבישל ביילין -כל יום נהרגים ונפצעים יהודים, בכל יום אנו הולכים ומאבדים את המדינהבזכות חבורת פונדק, הרשפלד, ומסייעיהם -לכאורה, אם אנו ירדנו למקלטים לאחר רצח רבין, צריכה הייתה חבורת אוסלולתפוס כבר בראש השנה את המטוס הראשון ולחפש מקלט תחת זהות בדויה.זה לא קורה. ובשביל להבין מדוע צריך לחשוב על משל השודד:נתאר לעצמנו שאנו מטיילים להנאתנו טיול לילי ברחובה של עיר. לפתע פתאוםאנו רואים שודד, מנפץ את דלת הכניסה של הבנק הסמוך וחיש קל יוצא מן הבנקכשעל כתפו שק גדוש במזומנים.

כמובן, אנו צועקים - שודד! שודד! תפסו אותו! - אבל אף אחד לא מתייחסאלינו, והשודד נראה דווקא די רגוע . . .

אה כך? אנו אומרים לעצמנו - נו טוב - אז לפחות נרוויח משהו מהעניין -וכשהשודד עובר לידנו אנו טומנים חיש קל את ידנו בשק, דולים חופן מרשרשים,ושמים בכיס.

והנה מגיע מנהל הבנק, והאזעקה מתחילה פתאום לצלצל, גם הציבור ברחובמתעורר מהאדישות ומתחיל להבין שהיה כאן שוד - האם אנו נצעק עכשיו "אמרנולכם"? . . .

הימין הישראלי שם את היד בשק. ראש הממשלה שהוא בחר מיד לאחר אוסלו, לחץאת ידי ערפאת בחום ובשתי ידיו. כן - גם ביבי נתן להם רובים וכל המחנההלאומי - כמעט - הפך בזכותו להיות חלק מאותו שוד. אין לו שום לגיטימציהמוסרית לבא ולאמר "אמרנו לכם" ואין לו שום יכולת להציע פתרון מהותי אחר.למעשה גם אם ינצח מי ממנהיגי הימין הנוכחיים בבחירות לא תהיה לכך שוםמשמעות, כי כפי שכבר ראינו בעבר, הימין אינו מסוגל לפעול בדרך שונה מדרכושל השמאל - הוא רק מסוגל להלחם בעם ישראל ביתר יעילות. שום אדם לא יכולהיה להרוס את חבל ימית חוץ משרון, ומי ששומע אותו מנסה להרגיע את השמאלולהסביר לו כי הוא אחד הבודדים המסוגלים להביא היום "שלום", מוטב שיחשובטוב טוב למה הוא בדיוק מתכוון.

אבל הימין הרי נאמן לארץ הזו?

הימין אינו נאמן לארץ הזו, הימין נאמן לעם היהודי. זה ההבדל האמיתי שביןהשמאל לימין. אבל הימין לא מוכן להרים את הדגל הזה ולכן הוא נאבק במגרשאבוד.

למעשה המלחמה הניטשת בין היהודים הנה מלחמת החלומות. המלחמה הפנימית הנהמה יהיה החלום הלאומי של העם בישראל. האם יהיה זה חלומו של הרצל, חלום העםככול העמים, או חלומם של אבותיו - תיקון עולם במלכות ה'. אפשר גם להגדירזאת בצורה אחרת - האם מטרתנו היא להקים את מדינת היהודים או את המדינההיהודית - האם תהיה לנו מדינה יהודית או מדינת אזרחיה.

עד היום ניצח החלום הראשון - בנינו את מדינת היהודים בדיוק לפי הקונצפטההרצליאני. במדינה הזו עשינו כל שביכולתנו לבולל את עם ישראל ולהופכו -כעם - לעם ככל העמים.

פעם אפילו נפל לידינו בטעות מקום המקדש - ומיד מיהרנו להוריד משם את דגלישראל - שלא יתחילו לחשוב פה על בית מקדש, חס וחלילה.

אז איך נצדיק את קיומנו כאן - הרי כל בני התרבות מתגאים בתרומתם הסגוליתלחברה האנושית - מה תהיה תרומתו של העם הישראלי החדש לאחר שהתערטלמיהדותו, מתרבותו, מן התנ"ך, וממוסר הנביאים שהוריש לעולם כולו?

זו אכן בעיה - אך למזלנו אין לנו שום צורך בהצדקות שכאלה, השואה פתרה לנואת הבעיה. אין זה נכון שלא הקמנו את בית המקדש בירושלים - העם הישראלידווקא הקים לו בית מקדש שכזה - שמו יד-ושם, וכל זב ומצורע הנוחת בגבולנומובל אחר כבוד למקדשנו בכדי להבין למה הישראלים אינם זקוקים למטרת קיום,להצדקה כל שהי, לתכלית ולייעוד.

***                                                

אבל הקולות הקוראים למקדש האמיתי הולכים וגוברים. גוברים עד כדי כך שראשהימין כבר מרגיש צורך לתפוס את העגלה הזו. והוא עולה להר - ואז הכלמתפוצץ.

טוב, מספיק אם ההתפלספויות - הבנו מי נגד מי, ומה נגד מה, וכמה שאנחנועלובים - מה יקרה עכשיו?, יש מוצא מתוך החורבן הזה?

אם באמת הבנו - אז יש מוצא. אבל כנראה שעוד לא ממש הבנו. כנראה שעד שנביןבאמת העסק עוד ילך ויתדרדר. עוד לא הגענו לתחתית החבית. האש תתרחב לעודועוד חזיתות. העולם הנוצרי ילך ויצר את הסדן בעוד הפטיש המוסלמי ילךויגדל, ילך ויתייעל. ואז נבין. ולא - לא יהיה מאוחר מדי - פשוט משום שנצחישראל לא ישקר.

כי מאחורי המציאות העגומה הזו עומדות להן שלושה עובדות נהדרות.הראשונה היא - שאלמלא מצב עגום זה היה כבר הר הבית נמסר למחבלים,והיישובים היו בתהליך של פירוק.

העובדה השניה היא שהציבור נמצא כיום בעמדת הקשבה. מעולם לא הקשיבו לנוכפי שמקשיבים לנו היום. נכון איננו אומרים דבר, אנחנו מגמגמים, אבלכשנתחיל לדבר ברור יקשיבו היטב.

העובדה השלישית ואולי החשובה ביותר. מתחיל להתגבש גרעין של אלטרנטיבהמהותית. הגרעין הזה אינו רק פוליטי. זהו גרעין רעיוני של אנשים הבוניםחשיבה לאומית אחרת, חלום לאומי המבוסס על החלום היהודי ולא על הפיקציההישראלית. לצד החשיבה האמונית האינטלקטואלית החדשה, הולכים ומתגבשיםמקורות סמכות תורניים חדשים, בית דין - גרעין לסנהדרין - שיוצא חוצץ נגדהממסד הרבני השואב את סמכותו מהמדינה האנטי יהודית. ועל בסיס כל הכוחותהללו מתעוררת גם יוזמה פוליטית האמורה למצות תהליכים אלה לכדי מנהיגותלאומית.

כוחות אלו עודם בחיתוליהם. ולכאורה כשהתותחים יורים המוזות צריכות לשתוק- ומה הקשר בין כל זה לבין הירי בכביש המנהרות? מה הפתרון הטקטי שלךעכשיו?

התשובה הטקטית הקטנה - נעוצה מתחילתה ועד סופה בחלום הגדול. משה דיין לאהוריד את הדגל מהר הבית בגלל לחץ בין לאומי, הוא עשה זאת בגלל שהיה לו(ולכל מנהיגויות ישראל מאז הקמתה) חלום אחר מהחלום שלנו. אלוף פיקוד המרכזלא ברח מקבר יוסף כי לא הייתה לו אפשרות להחזיק בו - הוא עשה זאת כי יש לוחלומות אחרים. הרב הרלינג, ה' יקום דמו - לא הופקר למותו בהר עיבל בגללשלא ניתן היה להצילו - פעולותיו הטקטיות של הצבא נגזרו שם מחלום אחרהשתול עמוק עמוק בכל רובדי קצונתו הבכירה.

כאשר ננצח במלחמת החלומות הטקטיקה תבוא מאיליה. ולעומת זאת כל פתרון טקטישנציע עכשיו (עוקף לעוקף) לא ישנה דבר כל עוד החלומות הן החלומותהנוכחיים.

זה יימשך עוד שנה אומר לנו הרמטכ"ל - אולי פחות, אולי יותר, ככל שיגברהייאוש תגדל ההקשבה, ואנו צריכים פשוט להתמיד ולהתקדם עם החלום החדש בכלחזיתות ההנהגה הרוחנית והפוליטית. אנו צריכים פשוט להיות שם, להיות שםבשביל עם ישראל כי הוא ייפנה אלינו, להיות שם עם החלום שלנו - החלוםהקוסמופוליטי הגדול - "תיקון עולם במלכות ה