אני אקבע! אני אנווט!

מאת משה פייגלין

המילים "אני מחליט ואני מבצע" שהשמיע אתמול שרון מעל בימת מרכז הליכוד, הזכירו לרבים את נאום ה"אני אני" שהשמיע רבין כשעלה לשלטון. היהירות כפי הנראה – היא תמרור האזהרה שלפני ההתרסקות. אילו מדובר היה בהתרסקותם הפוליטית של המנהיגים, ניתן היה להשלים עם כך, אולם הסכמי 'אוסלו'  ו'מפת הדרכים' ממשיכים לגבות ללא הרף מחיר דמים כבד – היהירות הזו מרסקת בסופו של דבר את אזרחי ישראל.

אני אחליט – בלי להתחשב בשולחי, אני אקבע את הדרך ולא משנה מה עמדתה האידיאולוגית של התנועה ששלחה אותי, אני יודע מה טוב, אני יודע איך טוב, אני הוא זה שיבצע, אינני סופר כלל את הטרדנים הללו, אני מדבר אל העם מעל ראשי הקופים.

מי שאוהב לשנוא את הליכוד – חוכך ידיו בהנאה. הנה מאשש רוה"מ עצמו את מה שאמרנו כל הזמן, שמדובר בסך הכל במאפיה עבריינית.

אך מי שמבקש להציל את ישראל מהליך ההתרסקות בתוכו היא נמצאת – מוטב ישים לב לתהליך המסוכן המתבצע כאן.

תנועות פוליטיות אמורות להיות כלי למימוש רעיונות אידאיים. סוציאליזם, קפיטליזם, לאומיות, קוסמופוליטיות – יהא אשר יהא הרעיון,קודם הוא בא, ורק אח"כ נוצרים הכלים הפוליטיים שנועדו לקדמו במציאות. כל תנועה – ותהיה זו התנועה הפוליטית החזקה ביותר, המאבדת את נשמת הרעיון, תאבד במוקדם או במאוחר גם את הגוף הפוליטי.  קיצה של מפלגת העבודה נובע בדיוק מסיבה זו – אין לה כיום זכות קיום מלבד היותה אלטרנטיבה לליכוד. אך גם הליכוד עלה על דרך מסוכנת זו כשהחליט שרון לצפצף על רעיונות הליבה שביסוד המחנה הלאומי.

אין זה נכון שהליכוד ניצח בבחירות האחרונות – האמת היא, שהציבור פשוט ברח כנשוך נחש מהשמאל ובור התחתיות שהוליך אותו אליו עם הסכמי אוסלו. הליכוד פשוט היה שם.

אולם גם לליכוד אין אלטרנטיבה ממשית לאוסלו. מפת הדרכים אינה אלא אדרת חדשה לאותה גברת, כל הפתרונות וההסכמים שנוסו מאז אוסלו – מבוססים על אותם עקרונות ומועדים לאותו כשלון. לאן יברח הציבור בפעם הבאה?

והנה מתחולל תהליך מרתק בתוככי הליכוד. קבוצה אידיאולוגית, מחליטה לפעול בכלים הדמוקרטיים והלגטימיים ביותר הקיימים בחברה חופשית. הם מצטרפים לליכוד, צוברים כוח פוליטי, ומבקשים להחזיר את הליכוד אל רעיונותיו שלו – אל המטרות והעקרונות המנוסחים היטב בחוקתו. למעשה מהווה חטיבת 'מנהיגות יהודית' את המחסום האחרון בפני התפרקותה של התנועה הזו.

אך אבוי! החברה הללו אינם משחקים על פי הכללים המקובלים, הם אינם ממהרים להתחבר אל מוקדי הכוח ולשריין לעצמם את לטרת הכיבודים הג'ובים וטובות ההנאה. נהפוך הוא – הם מקפידים לשמור על עצמאותם ואת כל כוחם הפוליטי הם ממקדים בהשגת מטרתם האידיאולוגית.

זה כבר מפחיד מאוד חלק מבעלי השררה. את הסאה מגדישים ה"פייגלינים" כשהם מעיזים להעלות הצעת תוספת לחוקת הליכוד – הצעה לפיה כל חבר כנסת או שר המצביע בניגוד להחלטה מהותית של המרכז – כלומר מצפצף על רעיונות הליבה של התנועה – יוכל להתמודד שוב לכנסת, אך יואיל נא ויעשה זאת במסגרת רשימה התואמת את השקפת עולמו...

הנהגת המפלגה מבינה שלהצעה הזו יש סיכוי גדול לעבור. לחברי המרכז נמאס מ'פוזת' הקופים חסרי המשמעות. כיצד נילחם בהצעה המסוכנת שתאלץ אותנו לדבוק בערכי התנועה? אם אינך יכול עליהם מבפנים – גייס לצדך את השמאל.

פתאום – ללא כל סיבה נראית לעין, יוצאת לימור לבנת במסע הכפשות. היא מחברת גורמים עבריניים בנשימה אחת עם 'מנהיגות יהודית'. אין לה שום בעיה עם התדמית שהיא יוצרת למפלגתה שלה – ברור לה שהתקשורת תקפוץ על המציאה כמוצאת שלל רב כפי שאכן קורה. לא רק ללבנת אין בעיה בהרס מפלגתה שלה במלחמתה ביריבים מבית, גם לשרון אין שום בעיה לחסל למעשה את תשתית המפלגה מאותן סיבות. כששרון מתעלם במופגן מהגוף הסטטוטורי של מפלגתו, ומאשש את השמצות השמאל נגד מפלגתו שלו – הוא הורס ללא הנד עפעף את מפלגתו שלו בכדי להלחם במתנגדים מבית.

מסביבתו הקרובה ביותר של רוה"מ (על פי דווח 'הארץ' מהיום) מודיעים כי הצעתה של 'מנהיגות יהודית היא הדרך שבה עלה הנאציזם לשלטון – לא פחות ולא יותר.

מישהו כנראה נלחץ מאוד שם למעלה - בכדי לרדת לרמה שכזו. לא מנהיגות זחוחה בנוסך 'אני אני' היא זו המאיימת על הדמוקרטיה הישראלית – עמידה על אמינות בפוליטיקה, ועל מחוייבותם של הנבחרים לאידיאולוגיה שבשמם נבחרו – היא המאיימת עליה...

ה'ספין' התקשורתי הזה אמור להשיג שתי מטרות. האחת – פיק ברכיים אצל חברי מרכז הליכוד. מי יודע אולי באמת יש להם ל'דוסים' הללו ממנהיגות יהודית שפמפם הטלראי מתחת לזקנים. המטרה השניה היא הכנת התשתית להתערבות משפטית חיצונית בהליך החוקתי של התנועה. עו"ד הברמן – היועץ המשפטי של התנועה ועושה דברו של שרון כבר שוקד מן הסתם על סימון העיגולים סביב החץ  - כלומר על מציאת סיבות מתחת לאדמה בכדי לטעון שהתיקון הזה אינו חוקי. תיקון 19ג' (הצעת התוספת לחוקה – שהגישה מנהיגות יהודית) אינו חוקי מסבירים אצל שרון. בישראל 2004,זה כנראה לא חוקי לקיים את מה שהבטחת לשולחך.

כך או אחרת – 'מנהיגות יהודית' עשתה השבוע צעד חשוב נוסף אל עבר היעד שהציבה לעצמה. הסיפור האמיתי הוא לא הליכוד וכמובן גם לא 'פייגלין'. הסיפור האמיתי הוא שמתברר שכל מנהיגות, אשר אינה פועלת מתוך זהות יהודית מוצקה ומחייבת, מגיעה בהכרח לנקודת ה'אין מוצא' שבה נמצא כרגע שרון.

הסיכוי היחיד של ישראל, לא רק לשרוד , אלא – כפי שמסתבר -  אף להיות מדינה חופשית באמת, הוא עלייתה של מנהיגות אחרת לגמרי – 'מנהיגות יהודית'.