לפרשת בא - החרות הכוללת

הרב דודי שפיץ

בפרשת בא מופיע שילוב האומר דרשני, עוד בטרם השלמת היציאה ממצרים, אומר ה' למשה ולאהרן את המצווה הראשונה "החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה", הלא היא מצוות קידוש החודש. בד בבד עם ציווי זה ותוך כדי קיום מצוות פסח מצרים, מופיע גמר התהליך של היציאה ממצרים כתוצאה ממות בכורי המצרים כנאמר "ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ כי אמרו כלנו מתים..." ובהמשך "ויסעו בני ישראל מרעמסס..." מה משמעות עירוב נושאים אלו?

יציאת מצרים היא למעשה חבירה של כמה תהליכים לכלל מהפיכה המגיעה לבשלות, כאשר "בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים".

  תהליך אחד הוא שינוי מצבו האישי של כל אחד מבני ישראל מעבד לבן חורין במילים אחרות לסלק מעצמו את העבדות.

תהליך שני עובר על עם בני ישראל כולו האמור לשנות את התנהלותו מאוסף של עבדים, שסדר יומו נקבע באופן ריכוזי על ידי עם האדונים המצרי או מלכם, פרעה, לעם של בני חורין האחראי לעצמו, להנהגתו ולגורלו.

תהליך שלישי הוא קבלת אדנותו של בורא עולם, שזוהי החרות העילאית אליה יכול להגיע בן אנוש.

שילובם של תהליכים אלה, היא המאפשרת את קיומו של כל תהליך בפני עצמו, שכן אין לדמות עם בן חורין, בלי שכל אחד מפרטיו יחוש בעצמו את החרות, כמו שאין הפרט יכול לחוש בחרות, כאשר סביבתו תחת שעבוד. והחרות העליונה, המושגת בעבודת ה',  גם היא צריכה חרות ממשעבדים זרים להשלמתה.

זוהי המשמעות של עירובן של מצוות קידוש החודש והקרבת קרבן הפסח בסיום סיפור יציאת מצרים.

קידוש החודש מבטא את חירות העם הנושא על שכמו את היכולת לקדש את הזמנים האפשרית לציבור בלבד.

הקרבת הפסח מבטאת את חירות הפרט, שכן זו מצווה המוטלת על כל יחיד כחלק מקבוצה.

שזירתן של המצוות בתהליך היציאה ממצרים מבטא את הקבלה של עול מלכות שמים כהשלמה לחרות אליה יצאנו זה עתה.

בימינו, הנהגה בת חורין להתבסס על ערכי היהדות עתיקי היומין והניסיון המצטבר של אלפי שנות היסטוריה יהודית, שאיננה משועבדת לקבל את הסכמת האומות וכל מעייניה נתונים לשאת חן בעיניהן,  היא שתוכל גם לאתגרי העתיד.