החינוך

הטור הזה מוקדש למערכת החינוך. זה אולי נשמע קצת מוזר להתייחס לנושא יסודי ומתמשך בשעה שלילה לילה מותקפת בירתנו באש מקלעים. כשהתותחים יורים, המוזות אמורות לשתוק – ועל שינויים גדולים במערכת החינוך – אין זה לכאורה הזמן המתאים לכתוב. מי שחושב כך לא מבין שהמלחמה הנוכחית מתחילה ונגמרת במערכת החינוך- שלנו, לא של הערבים.

זוכרים?) צריך לוותר על החלום. ובשביל לוותר על החלום צריך חלום אחר !

וחלומות מייצרים במערכת החינוך.

מערכת החינוך שלנו צריכה לעבור טלטלה עזה. היא צריכה להקנות לתלמידים ידע אהבה וכבוד גדול לזהותם היהודית. היא צריכה לתת ידע רחב בהיסטוריה היהודית, בתרבות ובמחשבה היהודית, בידיעת התורה שבכתב ושבעל פה – כפי שמסרוה חכמי ישראל מדור לדור – ידיעת הארץ, אהבת המולדת, תחושת הייעוד והשליחות – כל אלה תפקידיה של מערכת החינוך – והיא רחוקה ממילוי שליחותה כרחוק מזרח ממערב.

דמותו של המורה צריכה להשתנות. שכבת ההוראה צריכה להיות השכבה המכובדת והמוערכת בעם. שכרם של המורים צריך לעלות בהתאם (בתמורה להשתלמויות ולתוספת שעות הוראה בנושאים יהודיים). אם אין כסף אפשר וצריך לקחת אותו ממערכת האי בטחון, וכמובן מהאתנן הקבוע שאנו משלמים לערפאת (בכדי שיואיל להמשיך ולדבר איתנו).

אמנם נכון התשובה החינוכית היא תשובה ארוכת טווח – אבל חשוב להבין ששום פתרון טקטי מזדמן לא יעזור כל עוד לא יהיה לנו חלום חדש.

התשובה הטקטית הקטנה – נעוצה מתחילתה ועד סופה בחלום הגדול. משה דיין לא הוריד את הדגל מהר הבית בגלל לחץ בין לאומי, הוא עשה זאת בגלל שהיה לו (ולכל מנהיגויות ישראל מאז הקמתה) חלום אחר מהחלום שלנו. אלוף פיקוד המרכז לא ברח מקבר יוסף כי לא היתה לו אפשרות להחזיק בו – הוא עשה זאת כי יש לו חלומות אחרים. הרב ארלין ה' יקום דמו – לא הופקר למותו בהר עיבל בגלל שלא ניתן היה להצילו – פעולותיו הטקטיות של הצבא  נגזרו שם מחלום אחר השתול עמוק עמוק בכל רובדי קצונתו הבכירה.

כאשר ננצח במלחמת החלומות הטקטיקה תבוא מאיליה.

התשובה האמיתית ליריות בגילה היא מערכת החינוך.