לפרשת משפטים - התורה ורוחה
הרב דודי שפיץ
"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם"
מסביר רש"י את המילים "אשר תשים" כהוראה למשה רבנו וממילא לכל מלמד
ומורה הוראה בישראל להסביר את ההלכה או הפרק עד שיהיו מובנים לשומעיו,
כשולחן הערוך לפני סועדים.
"לפניהם" ולא לפני עובדי אלילים. אפילו ידעת בדין אחד, שהם דנים אותו
כדיני ישראל, לא תביאו בערכאות שלהם שבכך אתה מכבדם ומזלזל בדיני
ישראל ומחלל את השם. זו הוראה לבעלי דין, לברר את דיניהם בפני דייני
ישראל.
יש כאן, שני ציוויים המופנים לעם ולמנהיגיו. ציוויים אלה משלימים זה
את זה. מחד הוראה בסיסית לדיינים ולמורים להבהיר וללבן את דבריהם, מה
שיגרום ליצירת כבוד והערכה לדבר ה'. מאידך, ציווי על עם ישראל
להתדיין, על פי חוקי התורה ובפני דייניו, בלבד ובכך, לכבד את תורת
ישראל וערכיו ולהימנע מכבד את ערכאות הגויים.
המסקנה העולה מדברים אלה היא, שעל העם כולו מוטלת החובה לגרום במעשיו
ובהנהגותיו, ליצירת כבוד והערכה לתורתו ולדיניו. הדרך למימושה של חובה
זו היא כפי שנתבאר לעייל, באופן הוראת התורה ויישומה המעשי, אולם
החובה בכללותה מוטלת על העם במצביו המשתנים.
נוכל ללמוד מזה גם הנהגה מעשית לזמנים אלו. רוחנו הלאומית, כפי שהיא
מופיעה בתורה, צריכה לקבל את ביטויה בהתמודדות היומיומית עם המציאות
העכשווית. אין להסתפק בקיומן של המצוות המעשיות,על פי הכתוב בתורה,
מבלי להתייחס למגמתן הכוללת. הסתפקות כזו גורמת לקיום התורה כערך
התלוש מן המציאות. אלא יש לקיים את המצוות ולחתור למימוש מטרתן גם אם
חתירה זו אינה מופיעה בכללים המדויקים של העשה ולא תעשה הפרטניים של
המצווה. התמדתנו בהנהגה כזו תקדש שם שמים ברבים ותגרום להתפתחות
הנהגותיה של תורת ישראל ולהתעדכנותה ברוח הזמן, ולא רק שלא תזיק לה
אלא תעשיר אותה ותפתח אותה.
|
