לפרשת תצוה – המשכן ככלי לקודש

הרב דודי שפיץ

פרשת תצוה פותחת בשני פסוקים בהם מופיע הציווי להעלות נר תמיד במנורה שבאוהל מועד ולדורות בקודש שבבית המקדש. פתיחה זו של פרשתנו, נראית כעין "הצנחה" של עבודת הקודש, בין הציווי על בנית המשכן וכליו שבפרשת תרומה, הקודמת, לבין הציווי על עשיית בגדי הקודש לאהרון, הכהן הגדול ובניו הכוהנים, שבפרשה זו.

  תמוה הדבר, מדוע מופיע כאן ציווי על עבודת הקודש, כאשר לפניו ואחריו אנו עוסקים בצד הטכני של בניית המשכן, כליו ובגדי הכוהנים? לכאורה, מקומה של פרשיה זו בפרשת אמור, שבספר ויקרא, שם עוסקת התורה בקורבנות ובשאר עבודות הקודש וגם עריכת הנרות במנורה מדוברת שם.

העיסוק בבניית המשכן, כמו גם הכנת בגדי הכוהנים המתוארים בכתובים "לכבוד ולתפארת" הוא טכני בעיקרו. בתיאור המשכן וכליו ישנן מידות מדויקות ופירוט בדבר תפקידו ומקומו של כל כלי וכל חלק בכלי המשכן. אולם, הקשר שבין מפרטים טכניים אלו לבין עבודת ה' עלול להיראות מרוחק משהו.

ההתעסקות בכלים להשכנת השכינה בישראל, עלולה לגרום להתרחקות מהמטרה, התרכזות בכלים ולראייתם כערך בפני עצמם. במצב כזה המשכן לא יוכל עוד לשמש למטרתו היסודית, שהיא לקרב את ישראל לאביהם שבשמים. כדי לצמצם סכנה זו, שילבה התורה את הציווי, להעלות נר תמיד כעבודת הקודש, בין המרכיבים השונים של בניית המשכן וכליו, ללמדנו את החשיבות שבשמירת הקשר עם המטרה העיקרית, שהיא עבודת ה' ולא בניית המשכן ויופיו בלבד.

מדוע דווקא העלאת הנרות במנורה נשתלה כאן ולא מרכיב אחר בעבודת הקודש?

כדי לענות לשאלה זו, נעיין בהעלאת נר התמיד. עבודה זו שהיא עריכת נרות במנורת המשכן או המקדש מסמלת את הרוח המיוחדת השוכנת בעבודת הקודש בעם ישראל. כמו שלהבת האחוזה בנר כך מחוברת הרוח אל החומר בתפיסת היהדות, ממילא בהתקדשות האדם אין להתעלם מהחומר אלא יש לקדשו. מצוות התורה ועבודת הקודש מיועדות גם הן להנחיל את העיקרון הזה לעם ישראל ולעולם.

כאשר אנו נגשים לבניית המשכן וכליו חשוב לזכור את הערכים הללו, שעל ידם נדע כי כלי הקודש, עם כל קדושתם וחשיבותם, משמשים בסופו של דבר ככלי לרוח, שהוא העיקר. אם נזכור זאת מובטחים אנחנו שלא נטעה לחשוב את כלי הקודש לבעלי ערך עצמי, אלא נדע שהם אמצעי למטרה העיקרית, שהיא לקדש את המציאות בה אנו חיים ופועלים.

את הרעיון הזה נוכל ליישם גם במציאות הנוכחית. כל כלי הנמצא בהוויה הנוכחית שלנו בכל תחומי החיים נוכל ואפילו כדאי להתאים לתכנים ולערכים המופיעים בתורת ישראל. דבר זה אפשרי ובלבד שנדע לא להפוך את הכלי לעיקר אלא להשאירו אמצעי כמו המשכן שגם הוא אמצעי לעבודת ה'. אם נשמור על קשר עם מטרתנו העיקרית, לתקן עולם במלכות שדי, בודאי נעמוד גם במשימה זו.