|
בסוף הפרשה מופיע מעין הערה היסטורית, שמקפיצה אותנו מתקופת יעקב אבינו בה עסוקה הפרשה כמה דורות קדימה. ההערה היא "ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל..." בהמשך מפורטים שמות מלכי אדום הללו. אומרים על כך המפרשים כי שמונה מלכי אדום המפורטים בפסוקים הבאים הם כנגד שמונה פעמים בהן קרא יעקב לעשו אדוני במהלך פגישתם.
מהי הדגשה זו על מלוך מלך באדום לפני, מלוכה בישראל? מה הקשר בין אמירת אדוני בתחילת הפרשה להמלכת המלכים בסופה? מה באה התורה ללמדנו בזה?
יציבותה של כל מלכות תלויה בקבלת המלך על ידי העם לא פחות מתלותה במלך עצמו. במקרה הנדון כאן, יעקב אבינו בקוראו לעשו אדוני קיבל על עצמו אדנות מסוימת של עשו. בהדגשת התורה על מלוך מלכי אדום, לפני המלוכה בישראל וקישורה לאמירת יעקב לעשו אדוני, מלמדת אותנו התורה, שקבלה כזו, גם כשהיא מקומית ובלית ברירה, מדחיקה את מימוש ויישום המלוכה הישראלית המקורית.
ביישום רעיון זה לימינו, צריכים אנו לדעת, שככל שנמשיך להיאחז בתפישות זרות ובמוסריות המבוססת על מערכת ערכים, שאיננה יונקת את סמכותה ממקורות יהודיים, כך נדחה את הופעת ההנהגה היהודית המקורית. לעומת זאת, ככל שנדבק בערכים יהודיים וניישם אותם בהנהגתנו הלכה למעשה כך נתקדם לעבר הנהגה יהודית, מימוש היעוד של העם היהודי ובסופו של דבר נתקדם אל חרות אמיתית.
|
