אל מול פני הסכנה

קורט לוין- פסיכולוג נודע, אבי הפסיכולוגיה הסוציאלית הדינמית. לוין היה יהודי פולני אשר התגורר ולמד בגרמניה. הוא חווה על בשרו את כל כובד האנטישמיות הגרמנית, ולמרות זאת ראה לנכון להלחם בין שורות הצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה.  בשנת 1934 היגר לוין לאמריקה, שם יסד מרכז מחקר מדעי בנושאי דינמיקה קבוצתית.  לוין הוא  שהכניס לפסיכולוגיה את מושג ה"קבוצה"- קהילה דינמית של אנשים התלויים זה בזה,  אנשים המאוחדים בגורל אחד.  פסיכולוגיה קבוצתית מתרחבת  להרבה  מעבר לפסיכולוגיה האינדיווידואלית של כל פרטי הקבוצה. "קבוצה" ניתן לכנות משפחה, צוות עבודה, מיעוט אתני.  אך הקבוצה הראשית והראשונה בקרבתה עבור לוין היתה קבוצת העם היהודי. משום כך בשנת 1939,  בשומעו מקרוביו על המתרחש בגרמניה, ניתח לוין את מצבם של היהודים מנקודת המבט של הפסיכולוגיה החברתית. מסתבר שמאמר זה, למרות אופיו המדעי המובהק ומיקומו הכרונולוגי המרוחק, מייצג נקודת השקפה מעניינת ורלונטית גם לגבי מצב היהודים כיום. להלן כמה מובאות ממאמרו של לוין "אל מול פני הסכנה", מתוך הספר "פיתרון קונפליקטים חברתיים" (בשפה רוסית) , הוצ"ל "רייץ'" סן פטרבורג, 2000. 

את החומר ערכה אסיה אנטוב

תרגום לעברית: רחל וובנובוי

לפעמים נדמה לנו שיש תקווה לכך שהמלחמה תימנע; בפעמים אחרות, נראה שהיא רק מחכה להתחיל. רוב האנשים מתעבים מלחמות, בגלל שהן הרסניות וחסרות טעם. אבל בעת זו קיימות רק שתי אפשרויות: קיום כנוע ומשועבד תחת הפאשיזם, או מוכנות להיהרג למען הדמוקרטיה. אין לי ספק באשר לאפשרות הנכונה, ונדמה לי שרבים כמוני משוכנעים כי מה שנחוץ ליהודים כיום זו פעולה אקטיבית. והתחום העיקרי, בו פעולתם יכולה להגיע למירב ההישגים, הוא המישור  הפרטי של חיי הקבוצה היהודית.

היהודים צריכים בראש ובראשונה להבין, שיחס הרוב אליהם אינו תלוי כמעט  בהתנהגותם, לטובה או לרעה. אין דבר מוטעה יותר מאשר בטחונם של יהודים רבים בכך שאם היהודים היו מתנהגים אחרת, שום אנטישמיות לא היתה קיימת כלל. ההיפך הוא הנכון: ניתן לומר כי "התנהגות טובה" של היהודים- המתבטאת בעמלם העיקש, הצלחותיהם בתחומי המסחר, העסקים, הרפואה, המשפט- דווקא היא סייעה להיווצרות דעות אנטישמיות. את האנטישמיות אי אפשר לעצור בעזרת התנהגות טובה של כל יהודי בפרט, מכיוון שהיא אינה בעיה בתחום האינדווידואלי, אלא בתחום הסוציאלי, בעיה של קבוצה. בעיות כאלה בדיוק חוקרת הפסיכולוגיה הסוציאלית.

מה מגדיר השתייכות לקבוצת היהודים, לעם היהודי?  לפני כ150-200 שנה שאלה כזו כלל לא עלתה על הפרק. אך היום, משנפתחו שערי הגטו, השתנה המצב: הקבוצה היהודית כבר אינה מתגבשת כל כך סביב קשרים פנימיים- דת, לשון, מנהגים-  כמו שהיא מתגבשת על ידי לחצים מבחוץ, לחצים המופעלים לא כלפי הקבוצה בכללותה, אלא על כל יהודי בפרט. גבולות הקבוצה מתטשטשים, הופכים בלתי מוגדרים, ויהודים רבים מוצאים את עצמם במצב גבולי ונייד.  הם מאבדים את הקרקע הסוציאלית המוצקה מתחת לרגליהם,  ומתנהגים בדומה לאנשים אשר חוו שינוי חד בחייהם, כמו למשל ילד אשר נודע לו במפתיע על עובדת היותו מאומץ. אנשים כאלה מאבדים את יציבותם,  והם אינם מבינים על בסיס אלו ערכים לנווט את חייהם:  עליהם לבחור בין הערכים החדשים לישנים, הערכים היהודייים וערכי הסביבה הלא יהודית. לחצים חיצוניים (כגון אנטישמיות  ומחיצות חברתיוית אחרות) מונעים מהיהודים להשתלב בחופשיות בשכבות העליונות של החברה הסובבת אותם,  והם ממוקמים בין השכבות החלשות ונמוכות המעמד- איתם היהודים עצמם אינם רוצים להזדהות. בעקבות זאת, רובה הגדול של הקבוצה מאוחד כתוצאה  מלחצים חיצוניים, ולא בעקבות בחירה חופשית.  מצב זה גורם לטשטוש הגבולות החברתיים של הקבוצה, ואצל האנשים המצוים בשוליים הגבוליים של החברה נוצר קונפליקט פנימי, המתבטא בהתנהגות חסרת מנוחה ולא עקבית.

אדם אשר אינו מזדהה עם היהודים, אך עם זאת מופלה לרעה בגלל יהדותו יתייחס בטינה כלפי כל מוסד הקהילה היהודית,  עד כדי תיעוב עצמי- הרי התכונות היהודיות שלו הן הן המפריעות לו להפוך לחלק מהרוב המצליח. החשש מחריגה ממוסכמות הכלל, והרצון להיות "כמו כולם" גורם לאדם כזה להתבונן בעצמו דרך עיני הרוב הלא יהודי, ובמצב המתואר לעיל זהו מקור לא אכזב לרגשי נחיתות, המובילים לרוב לתיעוב עצמי.  ספק רב אם נשיג משהו ע"י כך שנטיף לאנשים כאלה על הדת היהודית או הלאום.  בלתי משכנעות באותה מידה ייראו לאנשים אלה הרצאות אודות ההיסטוריה והתרבות המזהירה של העם היהודי -  אין ליהודים אלה כל עניין להקריב את חייהם או את אושרם על מזבח העבר. אך כשאדם נענש בסנקציות שליליות רק בגלל שהוא יהודי- ללא כל תלות  באיכויותיו ובדעותיו האישיות- אין הוא יכול להתעלם מהמסכנה המתבקשת- הדבר מצביע על שותפות הגורל. אדם, אשר למד על בשרו עד כמה תלוי גורלו בגורל שאר קבוצתו יטול על עצמו ברצון אחריות לקידום ושגשוג הקבוצה, וישפר את גורלו הפרטי בדרך כך.

ההרגשה כי הוא משתייך לקבוצתו מתוקף בחירה רצונית תשפר לא רק את  הערכתו העצמית של הפרט, אלא אף תסייע  בכנון קשרי ידידות עם  חברי קבוצות אחרות. נציגי החברה הלא יהודית יתייחסו בדרך כלל בכבוד והבנה כלפי בני המיעוטים הגאים במוצאם הלאומי. אדם המדגיש את הרכיב הלאומי באישיותו אינו ייחשד בניסיון "לחצות" את הגבול החברתי הבלתי נראה, המפריד בין קבוצת הלאום שלו לקבוצת הרוב. לעומתו, אדם המתכחש ליהדותו  מעורר תגובת נגד, הנובעת מחשש לניסיון חציית הגבול.

אך על היהודים לתת את הלב גם לכך שישנם מצבים בהם יחס ידידותי מצידם הינו מיותר ואף מזיק.  ידידותיות אינה מהווה תגובה מאוזנת לתוקפנות. טפשי ומביש לדבר בחביבות עם אדם המעוניין בהשמדתך. בשביל אויב, שיחה ידידותית שכזו תסמן רק אחד מהשניים: חולשה או פחדנות מצידך.  ואילו משקיף מן הצד יצודד תמיד בזה הנלחם בתוקפנות, ולא במי שמכופף את צווארו בפניה.

על היהודים לדעת כי במלחמה עם הנאצים אין כל חובה לשמור על כללי הנימוס והטעם הטוב. קיימת רק שיטה אחת ללחום באויב, והיא מתבססת על חזרה לעיקרון ה"עין תחת עין" – תגובה מיידית ובעלת עוצמה מירבית. היהודים יכולים לסמוך על סיוע מן החוץ רק אם יוכיחו קודם בעצמם כי יש להם מספיק כוח ואומץ להילחם מלחמה זו, ולנצח במאבק על חייהם. על היהודים להתרגל למערך שונה של נטילת סיכונים בפעולותיהם השוטפות. היהדות עומדת כרגע בפני בחירה: נוכל להינצל מנתיב של התאבדות איטית ומתמשכת בדרך של הטמעות והשפלות,  רק אם נהיה מוכנים להילחם ובעת הצורך גם ליפול בקרב זה למען החופש ונגד ההשמדה. והרצון להתעלות מעל לכל המתקפות והפגיעות ולהבליג עליהן רק מעניק השראה להמון המסתער.

טעות היא לחשוב כי אדם המוכן לכל צרות ותהפוכות הגורל חי בתחושה תמידית של פחד מתח וחשש. להיפך -  תחושה זו מאפיינת את אלה שאינם מוכנים למתרחש ואינם יודעים מה לעשות.  מי שמתמודד עם הסכנה ראש בראש, פנים אל מול פנים, בלי לחכות שהאויב ימוטט אותו קודם, הוא זה המכיר את ההווה והעתיד, והוא יכול לצעוד בדרכו בבטחה גם כאשר הסכנה  אורבת לו בכל פינה.

1939