לפרשת כי תשא – הדרך שהיא המטרה

הרב דודי שפיץ

בפרשתנו מופיעה כמה פעמים ובצורות שונות, בקשה של משה רבנו מהקב"ה, "ילך נא א-דוני בקרבנו". מהי הליכה זו, שמשה מבקש ומדוע בקשה זו מופיעה גם כתנאי לאמור "אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה"?

נראה לי, שהליכה זו של הקב"ה בקרבם של ישראל היא התחושה ששם ה' נקרא עליהם.

כאשר שם ה' נקרא על עם ישראל, הרי שהתנהלותו של העם תהיה על פי הערכים המוסריים המופיעים בתורה, שהם הערכים המתאימים לתרבות היהודית. ממילא כאשר יגיע שלב ההתמודדות עם המצב הנתון בשהייתם של בני ישראל במדבר או בכניסתם לארץ המובטחת יהיה בידי ישראל כלי תואם את המציאות ותואם את הרקע של העם לצורך אותה התמודדות.  מכאן נוכל להסיק, שבקשת משה "ילך נא א-דוני בקרבנו" היא לצורך קיומו של העם בתהפוכות ההיסטוריה, היות שהליכה זו מאירה את דרכנו.

לבקשת משה יש מטרה נוספת שמביאה אותו להצבת התנאי "אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה". הימצאותו של ה' בקרבנו נותנת מטרה אליה יש לחתור והיא הליכה בדרך ה' והשאיפה להיות אור לגויים. הרצון לממש מטרה זו, הוא שנותן יעד ליציאת מצרים ולכניסה לארץ ישראל. בלי יעד ראוי, גם אם תהיה הדרך צודקת  ככל שתהיה, היא תתרסק אל קרקע המציאות. זוהי הסיבה להתנייתו של משה.

מי ייתן ובמהרה נזכה שילך ה' בקרבנו ואז יתקיים בנו "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך".