לפרשות ויקהל פקודי – קרבת א-לוהים, כיצד?

הרב דודי שפיץ

בהגיענו לסיומו של ספר שמות, נוכל לסכם את הספר ולחלקו לשניים מבחינת נושאיו העיקריים. מתחילתו עד לסוף פרשת בשלח, עוסק הספר בשעבוד מצרים והיציאה לחרות  ומפרשת יתרו עד סוף הספר עיסוקנו בקבלת התורה ומצוותיה, בניית המשכן ותוצאותיהם.

חטא העגל ושבירת הלוחות, שבפרשת כי תשא, התרחשו במעמד הר סיני, אולם לפני ואחרי תיאור ירידת משה רבנו מהר סיני ושבירת הלוחות, מופיעה בהרחבה רבה מלאכת המשכן. הסבירו המפרשים, שאין מוקדם ומאוחר בתורה ולכן לוח הזמנים במציאות אינו מחייב את הסדר של התורה. למרות זאת עלינו לשאול, מה נרמז לנו בעירוב פרשיות זה? בפרט, כאשר מלאכת המשכן מופיעה בפרשיות תרומה ותצווה וגם בויקהל ופקודי, מה שנראה כערבוביה של מלאכת המשכן ומעמד הר סיני.

  בנפש האדם ישנה שאיפה מתמדת לקרבת א-לוהים, כפי שאמר גם דוד המלך "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנעם ולבקר בהיכלו" וכן במקורות רבים. שאיפה זו יכולה לבוא על סיפוקה בקבלת התורה ובקיום מצוותיה, עם זאת, עקב חוסר הכוונה, תיתכן יציאה לעבודה זרה חלילה, מחמת אותה שאיפה.

בעירוב הפרשיות של מעמד הר סיני, חטא העגל ומלאכת המשכן, מזהירה אותנו התורה, שבד בבד עם ההתעלות וקרבת ה', המתאפשרות לנו באמצעות קבלת התורה ועבודת המשכן קיימת גם הסכנה, שניקח את הדברים רחוק מדי ונגיע חלילה לעבודה זרה ולהגשמת הבורא. לכן נשזרו מלאכת המשכן ומעמד הר סיני זה בזה ללמדנו את ההכרח, שבשמירה על הקשר, בין מלאכת המשכן הנראית כאומנות ובין מעמד הר סיני המופשט, שהוא המקור לציווי הא-לוהי ונותן המשמעות לאומנות, שבמלאכת המשכן.

ברעיון זה גם מסתיימת פרשת פקודי וספר שמות כולו כנאמר בפסוק האחרון "כי ענן ה' על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם". היות ענן ה' על המשכן לעיני עם ישראל, הוא השומר מחריגה לעבודה זרה בכל מסעיהם, מחמת הכמיהה הפנימית האנושית ונותן המשמעות למשכן כאמצעי לקרבת א-לוהים.