א ח ר י   י א ס י ן

זעקת השתיקה והתקשורת

מאת: אוהד קמין

על רקע מהומת הגינוי התקשורתית, שפרצה מיד לאחר הריגת יאסין, בלטה זעקת השתיקה של המשבחים את המעשה, ונשאלת השאלה האם באמת לא נמצאו לה משבחים רבים, או אולי הושתקו אלה באופן עקיף על ידי פתיחת ערוצי השידור הישראלי הממלכתי כלפי המגנים מבית ומחוץ על חשבונם?

תמונת המציאות שאנו מתמודדים עימה היום ניתנת לפרשנויות שונות: כשאנו מדמיינים לעצמנו אדם דתי זקן בכסא גלגלים, הנהרג, כשהוא יוצא מבית תפילה, מפגיעת טיל המשוגר ממסוק תקיפה משוכלל, אנו מניחים כי לרוב בני האדם אומרת תמונת מציאות זו דברים שליליים.

זה לא בטוח שזה נכון; יתכן שמספר אלה המזדעזעים מתמונה זו הוא קטן הרבה יותר ממה שחושבים. בענין זה, הרגשנות השמאלנית מעוותת את ראייתנו את המציאות החברתית-אנושית שמסביבנו וגורמת לנו להאמין שרוב בני האדם אינם יכולים להשיג בדעתם כי על כסא הגלגלים יושב רוצח.

לכן, יתכן כי רב הרבה יותר הוא מספרם של אלה הרואים בתמונה זו דוקא את יעילותו של הצדק, אשר מידת הדין שלו, כשהיא מופעלת על ידי אדם, נוקבת את ההר ומצליחה לפלס דרכה דרך סוגים שונים של שריון, שחלק מהם אינו אלא הסוואות מתוחכמות המנצלות את הרגשנות האנושית.

רגשנות זו, שהיא אחת המלכודות המסוכנות ביותר בעולם האנושי, אחראית לקטל של רבים וטובים. אנו רואים אותה היום במגוון רחב, המתחיל בהפגנות הספונטניות המשתוללות ברחובות עזה ומסתיים בתגובות השמאל הפוליטי הישראלי כאחד. בכל המקרים מדובר בתגובה רגשית לא-ענינית, אשר בזעמה על העוול-כביכול של הריגת אדם צודקת, היא משתפת פעולה עם רצח (הריגה לא צודקת); הרגשנות המשתוללת היום מתעלמת מכך שבהריגתו של יאסין נעשה צדק – ומכך שמשמעותו של הצדק איננה רק נקמה והענשה על מה שנעשה על ידי הרוצח, אלא מניעה של המשך מעשיו בעתיד.

למול המקוננים על "שפיכות הדמים" העתידית, שאותה הם רואים כדמות האמת, מפנים אנשי הצדק והשכל הישר את עיניהם לקרבנות העבר שההרוג אחראי להם ולאלה שיינצלו בעתיד כתוצאה ממעשה ההגנה העצמית הברור של ישראל. 

היום, בעין הסערה הרגשנית על הריגתו של בן-המוות יאסין, יש לנו הזדמנות להכין רשימת חיסול פנימית, של מועמדים לחיסול פוליטי, של אנשים שעל ישראל הצודקת להוקיע מוסרית ולהקיא ממעמד הנהגתי בהווה ו/או בעתיד.

לרשימת חיסול זו יש להכניס את כל מי שבהתבטאויותיו מציב את עצמו במחנה המתנגדים להריגת יאסין.

מול פעולת ההריגה הצודקת והמוסרית כל-כך של ישראל, מעידה כל התנגדות לה על המתנגד, שבמקרה הטוב הוא איננו מעשי ובמקרה הרע הוא מהווה חלק פעיל ממנגנון הרשע. לזה וגם לזה אין מקום בהנהגה פוליטית.

לרשימה זו יש להכניס את כל הפוליטיקאים הממהרים לשלול את מעשה הצדק מסיבות ותירוצים שונים, ומגוון התגובות השליליות גדול וססגוני: ח"כ יולי תמיר קוראת לחיסול "טעות טראגית" - ח"כ אבשלום וילן מכנה את מעשה הצדק "טירוף מערכות" - הח"כים לפיד ופורז דאגו שייוודע בתקשורת שלא תמכו בהחלטה כי סברו שהחיסול יכול להביא לגל טירור – ח"כ אחמד טיבי הצהיר כי "החיסול הנורא עונה לכל ההגדרות בחוק הבינלאומי למעשה טירור" – ח"כ פריצקי תומך, עקרונית, כביכול: "החיסולים הממוקדים אינם מרתיעים מספיק..." – וח"כ יוסי שריד יוצא אל העם בהצהרת-על פילוסופית: "הרג מנהיגים איננו פתרון לטירור"...

והתקשורת, הסוערת כמו צבוע לקראת שעת האכלתו, מחפשת דם ומנפחת מאז הבוקר בלון פורח מלא באדי הפחדה, תיעוב ושנאה. זה מעניין, במיוחד ביום כזה, לצפות בדרך המתוחכמת שבה מוסרת התקשורת "שלנו" הנחיות פעולה לאוייב. למשל: מחדר החדשות של גלי צה"ל, תחנה שהתחמקה בכל דרך אפשרית מלומר את "כל הכבוד לצה"ל!" המתבקש, נמסר על "התגובה הראשונה לחיסול: פלשתינאים ירו לעבר ישובים ברצועה" - ונשאלת, אם כן, השאלה: את מה, בדיוק, נקמו היריות של אתמול?

אך על כולם עלתה הבוקר בפרשנויותיה ובתחינותיה הכמוסות כרמית גיא (רשת ב'): אחרי שפלשתיני משתולל תוקף מספר אנשים בגרזן ברמת-גן, היא מודיעה ברשת ב' כי "יש לנו כבר דוגמה למה שעלול לקרות בגלל חיסול יאסין הבוקר", לאחר שיחה עם בעל בית הקפה שהשתלט על האוייב (כלומר: תפש את הפלשתיני) היא שואלת אותו באכזבה בלתי מוסתרת אם הוא או חבריו קיבלו "הנחייה מיוחדת" כלשהי לגבי "אירועים דומים" ואח"כ, היא מציגה לאחד הכתבים בשטח שאלת "בירור מצב" בלשון הבאה: "מה לגבי הגדה - יש הפגנות? יש בלגן?" האם מדברים אלה לא ברור מה מבקשת הגברת?

זה ברור למה מצפה התקשורת, את מה היא מזמינה – וממי; הזמנת האלימות ה"ספונטנית", תסופק, ללא ספק, על ידי המומחים לאלימות – הפלשתינים - ביחס ישר לבקשות התקשורת ותחינותיה. בצד ההתפרעויות, המהומות ושאר ה"מתנות" שיבואו עלינו בעקבות זאת, מקפידה התקשורת לספק חופש ביטוי בלתי-מוגבל לדוברי האוייב מחוץ, כמו אלה המספרים לנו על כך שיאסין שוחח לאחרונה על האופציה של שתי מדינות לשני העמים; זה מצחיק לשמוע את דובר האוייב מכריז עכשיו על "פתיחת המלחמה הכוללת" – אך זה מחריד לחשוב על כך שיש ישראלים שמאמינים לו, או שמאמינים כי עכשיו, בגלל חיסול רב-המרצחים, יהיו יותר נרצחים – ובאשמת ישראל.

וחשוב לדעת כי לצד ההתקפה המוסרית הניחתת על ישראל בשל פעולתה המוסרית, אין ספק שמטרת הבלון שנוצר על ידי השמאל והתקשורת הישראלית, היא הענקת הגנה לערפאת; על רקע העובדה שערפאת נותר בשטח כמנהיג הבלתי מעורער של הפלשתינים, חשוב שמערכת הבטחון של ישראל תצליח לגייס את תקציב הבטחון הנחוץ כדי לקנות את הכדור המתאים לחדור לגולגלתו של רב-המרצחים כדי להפיץ דרכה את הבשורה שלא רק יאסין אינו חסין!

ואל לנו לשכוח כי יש לשבח בכל לשון של שבח את מקבלי ההחלטה ואת מבצעיה – גיבורינו היקרים, המשיכו בדרכם זו ואל תפסיקו עד לחיסול המלא של האוייב.