"אם תרצו"

מאת אוהד קמין

השבוע נערכה, בירושלים ובחיפה, הצגת הבכורה של הסרט "אם תרצו", לפני קהל של  פעילי וחברי "מנהיגות יהודית". הסרט, המתאר את עלייתה העתידית לשלטון של תנועת "מנהיגות יהודית", מבטא את ערכי היסוד של התנועה. אף כי "אם תרצו" מהווה, במובן זה, נקודת מוצא לדיון בתכניות ובנושאים שיש ל"מנהיגות יהודית" להציע לעם בישראל, מהווה תוצאת הפקתו גם חוייה של תחושות שמחה, התרוננות והתרוממות רוח.

ואכן, חויית הצפיה המשותפת בהקרנות הבכורה היתה חיובית ביותר, וסחפה תשואות, מחיאות כפיים וקריאות ביניים אוהדות רבות. מיד לאחריה התקיימה שיחה בהשתתפות משה פייגלין, מנהיג התנועה, מיכאל פואה, מנכ"ל התנועה ואדיר זיק, בימאי הסרט, על רבים מההיבטים הנוגעים להקשר הפוליטי הנוכחי של יצירתו והצגתו של סרט זה.

"אם תרצו" הוא יצירה מושלמת ומיוחדת במינה, יהלום של ממש, שבכוח ליטושו הוא בעל יופי ויכולת חיתוך גם יחד. "אם תרצו" הוא יצירה המחזיקה ערכים רבים, החל מרמתו האמנותית ואיכותו הטכנית הגבוהה וכלה בעיתוי הפוליטי של הצגתו לציבור; הערכים שהוא מבטא – ערכיה של תנועת "מנהיגות יהודית" – מוצגים בו, בבהירות שכלתנית וברגש פועם, כערכים הנדרשים לצורך ריפוי חלאי חברתנו ולהצעדתה קדימה.

כאמור לעיל, הסרט מביא לכדי המחשה ויזואלית ריאליסטית רבת-עוצמה תסריט דמיוני לכאורה – אך, "אם תרצו", ריאליסטי למדי: סיפור הבחירות הבאות, שבהן עולה "מנהיגות יהודית" לשלטון במדינת ישראל, שוטף את הצופה באמצעות רצף מרתק של צילומי אולפן, ראיונות חוץ ופנים ותמונות מיצג נתונים משוכללות ומתוחכמות, הגורמות לו לחוות בממשות חזקה את התחושה האמיתית של ערב הצלחתה הפוליטית של האלטרנטיבה שמציגה "מנהיגות יהודית" לעם בישראל.

האיכות האמנותית והרגשית הגבוהה של "אם תרצו" מהווה שלמות חווייתית, שהיא תוצר של שילוב מעולה בין בימויו הדינמי והסוחף של זיק, האינטואיציה הפוליטית החזקה של פייגלין, התסריט המעולה של  אלי ויסברט, וידו האמונה של המפיק משה אלפי. כל אלה מייצרים תחושת אחדות המביעה, בהתאם לאידיאולוגיה של "מנהיגות יהודית" את עצמתם של הצדק, ההגיון והכוח היהודיים, כשהם "מורדים אל קרקע המציאות"; על ידי ניצול מעולה ומיומן של טכנולוגיית זמננו נוצר גם ערך מוסף, שהוא המחשה ממשית של ערכי היהדות, כפי שרואה אותם "מנהיגות יהודית": חיים, עדכניים ומתאימים למציאות.

דבר זה, המבוטא היטב בעצם היכולת להפיק יצירה כה שלמה בתנאי זמננו, הרחוקים מלהיות אידיאליים מבחינה טכנית או פוליטית כאחד. במובן מסויים, יש בסרט, אשר הפקתו לא קיבלה שום סיוע חיצוני מקרן ממשלתית תומכת זו או אחרת, הדגמה של יכולת ה"ראש היהודי" הפרטי לעלות על כל הפקה ציבורית קיימת מבלי להיתלות בכיס הציבורי – בדיוק בהתאם לרעיונות שתיישם "מנהיגות יהודית" כשתעלה אי"ה לשלטון.

ובאמת, אחד הדברים המפתיעים והמדהימים ביותר שב"אם תרצו" הוא היחס בין עיסוק באירוע דמיוני לחלוטין כביכול לבין תחושה של אקטואליות עכשווית ומציאותית שאין למעלה ממנה, שהסרט משדר לצופיו. במובן זה, לא קיימת היום למולו של "אם תרצו" שום יצירה המתאימה כל כך לרוח הזמן והמקום, והמבטאת כל כך את העובדה שהמציאות ש"מנהיגות יהודית" רואה היא מציאות זמננו ואין בלתה.

וברוח זו, כמה אפייני ומתאים לכך היה הדבר, שבסרט דובר, בין היתר, על הצורך בחיסולו של יאסין, וביום שלאחר הבכורה אכן בוצע הדבר. הרב שפיץ, שעמו שוחחתי ביום שלמחרת, שאל בבדיחות "מי הדליף להם על הסרט?"

ולנו לא נותר אלא להמשיך ולקוות, כמאמינים בעולם שבו, למיטב ידיעתנו, דבר איננו מקרי, ש"אם תרצו" ימשיך לברוא, בכוח נבואתם של יוצריו, את המציאות שאותה אנו כל-כך רוצים.