לפרשת ויקרא - הקורבנות לימינו

הרב דודי שפיץ

פרשתנו הפותחת את ספר ויקרא, הנקרא גם תורת כוהנים, מניחה את היסודות העיקריים לעבודת הקורבנות בבית המקדש. בימינו, קשה להבין את ערך עבודת הקורבנות  וכיצד ניתן היה לחוש קרבת    א-לוקים באמצעותם.

רמז להבנת היכולת לתחושת הרוממות באמצעות הקורבנות נוכל, אולי, ללמוד מנבואתו של הושע "שובה ישראל עד ה' א-לוהיך כי כשלת בעונך. קחו עמכם דברים ושובו אל ה' אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו. אשור לא יושיענו על סוס לא נרכב ולא נאמר עוד א-לוהינו למעשה ידינו אשר בך ירחם יתום." לאחר שאמר הושע לעם ישראל דברי תוכחה על חטאיהם, בזמנו, הוא קורא לשוב בתשובה במילים המצוטטות.

בקריאה זו של הושע מפורטים מרכיבים שונים מהם הוא קורא לעם לשוב : הסתייעות באשור, עבודת אלילים ועוד.

את המילים "ונשלמה פרים שפתינו" דורשים חז"ל על האפשרות לתחליף לעבודת הקורבנות בתפילה כאשר אין בית המקדש קיים. מכאן נוכל, אולי, להבין את קרבת א-לוקים המושגת באמצעות הקורבנות.

נבואתו זו של הושע נאמרה, בזמן שבית המקדש היה קיים, ובכל זאת, דרשו חז"ל את המילים הללו ללמדנו שניתן לעבוד את ה' בתפילות, כתחליף לקורבנות. נמצאנו למדים, מנבואתו של הושע, שקימת אפשרות לעבוד את ה' באמצעים שונים בכל תקופה כראוי לה.

בימים בהם אין בית מקדש תושג קרבת א-לוקים, על ידי תפילות. בימינו, כאשר ההתעסקות בתחומים לא מוחשיים נפוצה מובן הדבר מאוד.

מכאן נוכל להבין את תחושת קרבת א-לוקים באמצעות הקורבנות. בעת העתיקה, כאשר בית מקדשנו עמד על תלו, עסקו מרבית בניו של העם היהודי בחקלאות. ממילא אמצעי הביטוי שלו היה בתחום החקלאות, בו היה נתון ראשו ורובו. לכן, באמצעי זה, ביטא את עצמו כאשר עבד את א-לוקיו. ממילא איפשרה לו עבודת הקורבנות גם לחוש קירבה אל בוראו.

המחסום העיקרי העומד בפני תפילותינו "והשב את העבודה לדביר ביתך" הוא המחסום הפסיכולוגי הזה. כאשר, נדע ליישם את עבודת המקדש בימינו נפתח, אנו, פתח רחב להשבת העבודה ולהשיב את שופטינו כבראשונה.