ב"ה,     כ"ד ניסן תשס"ד

נתבעים לעגל

מאת משה פייגלין

להבטחות שנתן הנשיא בוש לשרון, כאתנן תמורת גרוש מתיישבי גוש קטיף מבתיהם והריסת יישוביהם, אין שום משמעות. זכות השיבה לא עמדה מעולם על הפרק – גם לא בימים האפלים ביותר של 'חגיגות אוסלו'; הכרה בלתי מחייבת בכך שקיימים שינויים בשטח מאז יוני 67, גם היא איננה אלא השלמה אמריקנית עם מציאות שממילא איש כבר לא יכול לשנותה.  מדוע, אם כן, עמל כל כך רוה"מ שרון על ההצהרה המעורפלת הזו, ומה בדיוק הוא חשב שהיא עלולה לחולל אצל הליכודניקים?

הליכודניקים הם עם ישראל

עלינו להבין שהליכודניקים, הם – לטוב ולרע – עם ישראל. הם הגורם הלאומי האחרון שעדיין לא התגודד באגודות אגודות ואיננו מהווה סקטור כשלעצמו. הליכודניק הממוצע הוא המייצג הנאמן ביותר של הציבור הישראלי שעודנו מחובר לזהותו היהודית. הוא איננו הענף הימני, הוא גם לא הענף השמאלי או זה הדתי; הליכודניק הוא הגזע עצמו – הוא עם ישראל.

ועם ישראל כפי שלימדונו חז"ל, כשנתבעים למקדש – נותנים, וכשנתבעים לעגל – נותנים.

העגל האמריקני

איש לא תבע מעולם מקדש (במשמעותו הרחבה) מהליכודניקים. אבל תביעה לעגל קיימת כל הזמן. מעולם לא באו לליכודניק (ובעצם לעם ישראל) ואמרו לו: אתה אוחז באמת גדולה, אתה ממשיכו של עם הנביאים המופלא, עצם קיומך הוא פלא היסטורי המצביע על כוח עליון הצופה ומשגיח בך ממעל,  אל תחשוש - רק היה אתה עצמך ואלוהי ישראל יסלול לפניך את הדרך בתוך נפתולי ההיסטוריה וישמורך מכל רע. מעולם לא דיברה הנהגה כלשהי בשפה הזו אל הליכודניק הממוצע. האופציה היחידה שנותרה לו היא לבטוח בעגל האמריקני – שהרי קיומו של עם ישראל בלי אלוהים הוא דבר בלתי אפשרי ובלתי מציאותי בעליל. כמה זמן נוכל באמת להתקיים כאן – כבשה אחת בין שבעים זאבים מבית ומחוץ. אז אם שרון מוציא "כאילו" התחייבות מנשיא אמריקני, שהיום היה ומחר הלך, עלול לקפוץ על כך הליכודניק המסכן כמוצא שלל רב. עבורו, זה או אלוהי ישראל או בוש. כשוויתר הציבור האמוני על ההנהגה, הוא הותיר את הליכודניק עם בוש בלבד. זהו הגיונם של שרון וחבר יועציו.

האור בקצה המנהרה

אך מתברר שהיסוד הלאומי היהודי אצל הליכודניקים משמעותי הרבה יותר. גם ללא הנהגה אמונית, נמשך הליכודניק באופן טבעי לכוון הנכון. בכדי להעביר את תוכניתו ההרסנית, צריך היה שרון לתת לליכודניק סוכריה בדמותה של תעודת ביטוח לכאורה עבור גושי ההתיישבות ביהודה ושומרון. לא בכסף וטובות הנאה מפתה שרון את הליכודניקים – אלא במיצג שקרי של שמירה כביכול על שטחי ארץ ישראל הנותרים. גם למחרת ההפקה של וויסגלס בוושינגטון, ועל אף שטיפת המוח התקשורתית האינטנסיווית שבאה בעקבותיה, עדיין עומד גוש גדול מאוד של ליכודניקים המתנגד לתוכנית העקירה. פלא הוא כיצד הליכודניקים – שאיש ממנהיגיהם הפוליטיים אינו מסוגל להסביר לילדיו מדוע בכלל ראוי להישאר ולחיות בארץ הזו – עודם נאמנים באופן הבסיסי ביותר לארץ ישראל ולזהותם היהודית.

מנהיגות יהודית

מיותר להסביר כיום עד כמה צדקה 'מנהיגות יהודית' הן בהנחות היסוד והן במסקנות הפוליטיות שנבעו מהן. קשה לדמיין מה היה כיום מצבנו ללא גרעין המתפקדים של 'מנהיגות יהודית' בליכוד. בע"ה ניפגש כולנו לאחר המשאל למרגלות הר הבית לכנס הודיה לאלוהי ישראל על שהצילנו מן האסון הנורא הזה. אך גם אם חלילה וחס תגבר הפעם הנטיה לעגל, ושרון יעביר את תוכניתו במשאל, עולה ומבצבץ כיום בליכוד, בתוך גרעין היסוד של החברה הישראלית, קוטב נגדי, קוטב התובע למקדש! וכשתגיע השעה – הם יתנו!