|
ב"ה כ"ג כסלו תשס"א הסיסמא הייתה "אנו באנו ארצה, לבנות ולהיבנות". סיסמא יפה מאוד המהווה מעין משוואה.
אנו באנו =לבנות ולהיבנות. אלא שבמשוואה זו שני נעלמים. ברור שבאנו, וברור גם שאנו בונים. כלל לא ברור מי זה 'אנו' ומה זה 'להיבנות'. עבור הבאים נדמה היה ש'אנו' זה היהודים. עבור ההנהגה הציונית - 'אנו' ? זה עם חדש ? הישראלים. ולעם החדש הזה אין כל קשר מחייב ליהדות ? להפך, הוא משיל ממנו את גיבנת הגטאות ומאמץ לעצמו זהות חדשה, יפת בלורית ותואר. עבור רוב הבאים ,'להיבנות' משמעו להיבנות כיהודי שלם, כשנדבך הארץ משלים את החסר במשולש העם והתורה. עבור המיעוט האוחז בהנהגה ? 'להיבנות' משמעו להיבנות מחדש תחת זהות חדשה וקודים תרבותיים חדשים לגמרי. דרכה של ההנהגה ניצחה ? ובארץ ישראל קמה מדינה אשר רוב תושביה יהודים על פי מוצאם, הם מדברים עברית, ובזה הסתיים הקשר בינה לבין יהדותה. הקודים התרבותיים על פיהם מתנהלת המדינה הנם בליל שאול מאומות העולם שדבר אין לו עם תרבות יהודית ,וממילא עם תרבות בכלל ? משום שתרבות לעם היא כמו כפפה ליד, וכשזה לא מתלבש זה פשוט לא קיים. העם הישראלי חסר תרבות. ניסיונה של ישראל להיות 'סתם' מדינה, אינו מתקבל בהבנה מצד אומות העולם. לא מצד האויבים שבקו העימות האיסלמי, ולא מצד האויבים הנוצרים הנסתרים. הם אינם מוכנים לשחק את המשחק ולהתייחס אל הזהות החדשה שהיהודים מנסים לעטות על עצמם. הם רואים מולם יהודים ובהם הם נלחמים. "ומה הפתרון שלך"? שאל אותי חיים זיסוביץ' בראיון בערוץ הראשון. "הפתרון הוא להיות יהודי" התחלתי לענות ? "כן כן אבל מה תכל'ס" קטע אותי זיסוביץ'. ובאמת לאדם אשר מקיים במלואה את הסיסמא "היה יהודי (דתי) בביתך, ואדם בצאתך" קשה לדמיין מציאות שבה היהדות נמצאת בחוץ ? וממנה נשאבים הפתרונות. כלומר בשאלה ? "מה הפתרון שלך"? שאל אותי המראיין בעצם, מה הפתרון שלך לבעיה שלי. וכשעניתי לו שהפתרון הוא להיות יהודי ? אמרתי לו שהפתרון הוא להשתחרר מהכפיה שלו, ושהבעיה שלו היא כלל לא הבעיה שלי. החשיבה הישראלית גורסת שאנחנו סתם מדינה, שהייעוד והקיום הם היינו הך, ולכן פסגת שאיפותינו היא השגת הסדר כל שהו עם שכנינו.
אבל החשיבה היהודית גורסת, שלעם היהודי יש ייעוד, שהייעוד הזה - ורק הוא - נותן טעם והמשך לקיום, ולכן פסגת השאיפות היא קיום הייעוד, וכל מכשול בפני מימוש הייעוד הוא אויב, ושאין ולא יכול להיות שלום עימו.
מי שחושב חשיבה ישראלית ? חייב לבוא עם ססמאות כמו "רק שרון יביא שלום", ובהכרח יגיע בסופו של דבר למסירת ירושלים והר הבית. ולמי שחושב חשיבה יהודית, השלום כשלעצמו, לעולם לא יכול להיות המטרה, ומוטב להיהרג ולא למסור את הר הבית, הכלי ההכרחי להגשמת ייעודנו. מי שכל מטרתו היא השגת שלום ? מוכרח למצא עצמו מוותר ללא הרף. אך מי שמטרתו היא הגשמת הייעוד היהודי ? אינו רואה ברצחנות הערבית בעיה מהותית אלה מכשול נקודתי, וכך הוא מטפל בה. ממילא אין הוא מנהל משאים ומתנים עם הרוצחים אלא נלחם בהם על מנת להשמידם. מכיוון שלא הימין ולא השמאל אימצו את הדרך היהודית, דרכם של שניהם מובילה את ישראל לעוד ויתורים, עוד התקפלויות עד כדי קריסה מוחלטת. בימים אלה הולכת ומתבררת האמת הפשוטה. בפני מדינת ישראל עומדות שתי ברירות ? או להיות יהודית, או לא להיות בכלל. דווקא לאנשים דתיים קשה להסביר זאת ? משום שנדמה להם שהיהדות היא דת, והם את שלהם כבר עשו. אבל הפתרון אינו מתמצא בלהיות דתיים ? הפתרון הוא לסגל לעצמנו חשיבה תרבות ואידאלים לאומיים יהודיים. הפתרון הוא ? להיות יהודי.
|
