לפרשיות אחרי, קדושים - האלטרנטיבה המקדשת

הרב דודי שפיץ

במבט על סיומה של פרשת אחרי מות ותחילת פרשת קדושים, ניתן לראות רעיון חשוב בעולם היהדות. בסוף פרשת אחרי מות, לאחר פירוט נרחב של מצוות לא תעשה, שבהן אוסרת התורה את המאוסים במעשים, שיכול בן אנוש להעלות על דעתו, כמו משכב בהמה, משכב זכר, גילויי עריות לסוגיהם ועוד. אומרת לנו התורה "אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגוים אשר אני משלח מפניכם. ותטמא הארץ ואפקד עונה עליה ותקא הארץ את יושביה... ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אתה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם" וכו'.

לעומת זאת בתחילת פרשת קדושים מצווה התורה לאמור "קדושים תהיו כי קדוש אני ה' א-להיכם. איש אמו ואביו תיראו ואת שבתתי תשמרו אני ה' א-לוהיכם". כאן הציווי הוא מצוות עשה, שבהן יוכל איש ישראל להתקדש ולא רק לסור מרע על פי המפורט בפרשה הקודמת.

נוכל לומר, שבממשק בין פרשיות אלו קובעת התורה את חובת ההימנעות מהשלילי והאסור ומציבה אלטרנטיבה חיובית בדמותן של מצוות העשה בהן נוכל להתקדש. אין זה רק סור מרע, אלא גם עשה טוב בו נוכל להתקדש.

לאחר שלמדנו בפרשת אחרי מות לאיזה חורבן אפשר להגיע, כאשר איננו נוהגים על פי המצופה מאתנו ומאידך עד לאן להתעלות כאשר אנו מממשים את תרבותנו הטבעית, נוכל להסיק מסמיכות הדברים ומקישורם זה בזה עקרון חשוב הנוגע לכל ערך בו רוצה האדם לדגול.

כאשר ברצוננו לקרוא לציבור כלשהו או אפילו ליחיד להימנע מעשיה כלשהי, אין אפשרות להורות שב ואל תעשה מאומה, הוראה כזו מנוגדת לרוח האדם, כאשר היא ניתנת בתחומים הנוגעים לערכים אנושיים מרכזיים. לצד הוראת ההימנעות חייבת לבוא הוראת העשייה, שאם לא כן הרוח האנושית תתבע את עלבונה ותמצא את ביטויה בערכים אלטרנטיביים ואולי חלילה בזלזול בערכים, אשר בשמם היא נדרשת לאי עשייה.

זו הסיבה העיקרית למשבר אשר בפניו אנו ניצבים בעת הזו, כאשר זה עתה ציינו חמישים ושש שנים לקיומה של מדינת ישראל. התנועה הציונית המפוארת, שחלמה ומימשה הקמת מדינה ליהודים לא השכילה להציב אתגר רעיוני ראוי לעם היהודי אשר יאיר למדינה את דרכה לאחר הקמתה. כתוצאה מכך אנו רואים את האובססיה בה חותרת ההנהגה הציונית לשלום המהווה בעצם מילת כיסוי לקבלת רשות קיום מאומות העולם, שרק זמן קצר לפני קום המדינה, עסקו בפועל או בשתיקה ועמידה על הדם בהשמדת העם היהודי.

כאשר נקרא לעם היהודי להיאסף אל דגל האתגר האמוני במסגרתו נקשר ונחבר את המדינה אל ערכי היהדות, כפי שהתגבשו במהלך אלפי שנות היסטוריה, יהיה זה אתגר ראוי לאורו תלך המדינה היהודית. באופן זה נציב בפני העם היהודי קריאה חיובית לעשייה גדולה וראויה, אשר תהווה אלטרנטיבה לקריאה להתנתק מנכסינו ההיסטוריים והתרבותיים ולעשיית שלום באין שלום. רעיון זה יוכל להילמד מממשקן  של פרשיות אחרי מות וקדושים, לא די בהוראה לאי עשייה יש לצוות גם על עשייה.