בס"ד

אין להם א-להים !

המאבק הפוליטי סביב משאל מתפקדי הליכוד מסמן מאבק על מהות ההנהגה בדורנו

מוטי קרפל

שורות אלו נכתבות כעשרה ימים לפני מועד קיומו של משאל מתפקדי הליכוד באשר לגורלו של גוש קטיף. תוצאות המשאל עדיין אינן ידועות כמובן, אך כבר עתה ניתן להבחין בכמה השלכות משמעותיות הנובעות מעצם קיומו.

בשבוע האחרון חזינו בסינדרום נדידת השרים. שרים מרכזיים ומובילים בליכוד – נתניהו, לבנת, סילבן שלום, וציפי ליבני – הודיעו על תמיכתם בתוכנית "ההתנתקות" של ראש הממשלה. מסתבר שלשרים אלו - אם ננקוט בלשון אוהדי בית"ר ירושלים - "אין א-להים". שהרי גם אם אינך יכול לצפות מהם לעמוד בעקרונותיך, הדרישה שיעמדו בעקרונותיהם הם, היא מינימלית. אחרי שהציצו ימינה, ובעיקר שמאלה, ואחרי שהתרשמו והעריכו – בטעות כנראה – להיכן מוליכה התקשורת את דעת הקהל, הסתבר לפתע שכל הערכים, העקרונות, הדגלים והסיסמאות של שרים אלו – היו ריקים מתוכן. מנהיגים אלו התגלו כמי שאין להם עקרונות, חוט שידרה או מחויבות ערכית ומוסרית מינימלית לעקרונותיהם. נחשף מה שהיה ידוע מאז ומתמיד, שאין בהם יושר והגינות אלא אינטרסים אישיים קטנים וצרים.

מולם ניצבו מספר מצומצם של שרים, חברי כנסת ומספר ראשי קבוצות משפיעות בליכוד – שיצאו להתמודדות על ערכיהם ואמונותיהם, מתוך רצון להוביל את הציבור, ולא לנהות אחריו. מנהיגים אלו דבקו ביושר ובעקביות בעמדותיהם, למרות שניתן היה לחשוב שיצא שכרם בהפסדם הפוליטי.

ניתן לומר שזהו קו תיחום ואיפיון ההנהגה, שמברר ומסמן המשאל בליכוד. הקו עובר בין אלו ש"יש להם א-להים", לבין אלו "שאין להם א-להים". מובן שהגדרה זו איננה נוגעת כלל לשאלה אם ישנה כיפה על ראשם, אם לאו. 

אבל הגדרה זו חושפת עוד מימד חשוב במנהיגות. לשרון ולהולכים בעקבותיו "אין א-להים" גם במובן נוסף. אין להם אמונה. וקודם לכל: אין להם אמונה בעם. להנהגה זו נראה שהעם כשל בכוחו ואיננו רוצה להמשיך להתמודד עם האיומים הנשקפים לו. מכאן הגיעה ההנהגה למסקנה שאין ברירה, שיש לסגת. למסקנה זו הגיעו שרי הליכוד לא רק בגלל מסך העשן הכבד של התקשורת. הם השליכו על הציבור את חוסר אמונתם שלהם, את אובדן מסירות נפשם ודבקותם בעקרונותיהם. חוסר אמונתם שלהם בעקרונות הציונות ובמשמעותה, היא שהובילה את שרי הליכוד להעריך שגם הציבור נגוע בחולי זה.

בזמן ששורות אלו נכתבות, קשה עדיין לומר כיצד יכריעו מתפקדי הליכוד, אך כבר עתה ניתן לקבוע על פי הסקרים המעידים על עשרות אחוזים של מתנגדים לתוכנית, שציבור זה לא איבד את ערכיו, עקרונותיו, אמונתו ואת נכונותו לשלם את מחיר עצמאותנו. למרות שאנו עוסקים באנשי הליכוד, ניתן להסיק מכאן על הציבור היהודי כולו, על הרוב הדומם, שכן בניגוד לכל שאר המפלגות, הליכוד הוא באמת "מפלגת העם", התנועה העממית ביותר בישראל של ימינו, תנועה שאיננה מייצגת סקטור כזה או אחר, אינטרס ציבורי צר ומסוים, אלא את העם עצמו.

ובכן, מסתבר שהעם בריא וההנהגה היא שחולה. מסתבר שכשהציבור רואה שהנהגתו נכנעת, הוא איננו ממהר – בניגוד לאותם שרים - להצטרף אליה וללכת אחריה. מסתבר שמה שצריך להחליף הוא את ההנהגה, לא את העם. מסתבר שכשמאמינים בו בעם, כשיוצאים מתוך הנחה שיש בו כוחות, אמונה ונכונות – חושפים פוטנציאל זה לאור.

משאל מתפקדי הליכוד יצר תופעה משמעותית נוספת. הצורך להיאבק על לב הציבור הביא את ציבור מתיישבי יש"ע לצאת אל העם, להתנחל סוף סוף בלבבות. והנה התגלה שהציבור דווקא נכון לשמוע את אנשי האמונה. מסתבר שהוא צמא להתחבר ולהדבק באנשים ש"יש להם א-להים". מסתבר שיש לו אוזן חדה לזהות אנשי אמת, אנשים מאמינים, ולהבחין ביניהם לבין האחרים. דברים אלו נאמרים בלי קשר לתוצאות המשאל. כבר עתה ניכר שהציבור נכון להקשיב. במשך שנים ארוכות "האשמנו" את העם בחוסר פתיחות, בשלות או מוכנות לתכנים אידיאליים – והנה מתגלה שאנו היינו חסרי אמונה, אלו שלא האמינו בעם.

המאבק המתחולל הוא מאבק בין שתי הנהגות על ליבו ואמונו של העם. מאבק בין הנהגה שי"ש לה א-להים", לבין זו שכבר איבדה אותו. בין זו שהייתה לבין זו שתהיה. בין זו שמאמינה בערכיה, לבין זו שכבר התייאשה מהם. לא ברור איזו מהם תנצח במאבק הקרוב, אך אין ספק מי תהיה ההנהגה שתנצח בסופו של דבר. מי שאיננו מאמין בעם, לא ימשיך להנהיגו לאורך זמן – שכן גם העם מצידו לא ייתן בו את אמונו. העם ילך בסופו של דבר אחרי מי שמאמין. מאמין בעם, מאמין בישראל, מאמין בשיבת ציון, מאמין בעצמו, מאמין בא-לוהיו. מאמין. העם ילך אחרי מי ש"יש לו א-להים", שוב, בלי קשר לכיפה.

העם זקוק להנהגה שיכולה להאמין בו. מכאן שמי שיאמין בעם, יזכה לאמונו. מנהיגות אמונית.