תנועת היהודים

מאת יצחק קליין

מדינת ישראל נוסדה ככלי למימוש האינטרסים והערכים של העם היהודי.  הבעיה הפוליטית המרכזית של דורנו היא שהמדינה הפכה לאויב העם היהודי.  בשמנו, כביכול, היא כורתת בריתות עם רוצחינו, מתרפסת בפני מעצמות זרות המבקשות רעתנו, וחותרת לפינוי ישובים והפקרת הארץ.  ההיסטוריה של העם היהודי וערכיו מושמצים יום יום על ידי המונופול התקשורתי והממסד האינטלקטואלי.  מערכת המשפט נאבקת נגד ערכים יהודים במרחב הציבורי, ומוסדות הכוח המשרתות אותה—פרקליטות, משטרה, ושב"כ—מגינים על מבצעי מדיניות זאת תוך פגיעה של ממש במשחק הדמוקרטי.

מציאות זאת היא רק הקצף שעל פני המים, ההשתקפות הפוליטית של משבר ערכי ותרבותי עמוק.  רבים מהאליטות המנהלות את חיינו הפוליטיים, האינטלקטואליים והתקשורתיים מנוכרות מזהותן היהודית וסובלות מרגשי נחיתות כלפי התרבות הכללית של המערב.  הן רוצות להשתלב בתרבות עולמית זאת.  מה לעשות, לפי הגירסה ה"מתקדמת," האבנגרדית של תרבות זאת, עמידה על הזהות היהודית היא גזענות ומדינה יהודית היא פשע נגד האנושות.  יותר ויותר חברי האליטה הישראלית משלימים עם הגדרות אלו.  זכותם להאמין במה שהם מאמינים, אך אין להם הזכות לכפות את דעתם על הרוב היהודי.

המשימה הציבורית העיקרית של דורנו היא להחזיר את המדינה ליהודים:  להשתמש בכלים דמוקרטיים לגיטימיים כדי לקחת בחזרה את השליטה על מוסדות וממסדי המדינה ולהפעיל אותם להגנת חיי היהודים, ערכים יהודים, והאינטרסים ארוכי-הטווח של העם היהודי.  הכלי הפוליטי העיקרי של היהודים היא מפלגת הליכוד, ומפלגת הליכוד צריכה להפוך לתנועת היהודים. 

משימה פוליטית זאת שזורה במשימה ערכית-תרבותית מקבילה:  העמקת התודעה היהודית—לא "דוס," אלא ערכי היסוד המסורתיים שהם נכסי צאן הברזל של העם היהודי—בקרב הציבור, ובמיוחד בקרב ציבור הליכודניקים.  יש לעודד את היהודים להתחבר לערכים אלו, להיות גאים בזהותם ובתודעתם היהודית.  יש להכריז מעל כל במה כי מותר, כדאי ונחוץ להפוך ערכים יהודיים לבסיס המדיניות בכל התחומים, ושהדרך ה"ריאליסטית" והחכמה ביותר בטווח הארוך היא הדבקות בעקרונות יסוד.

זאת הבשורה שתנועת "מנהיגות יהודית" נושאת ל-200,000 חברי הליכוד, ולמיליון האזרחים  מצביעי הליכוד (ובעתיד אף יותר!).  אנשי "מנהיגות יהודית" ניתחו את הבעיה, הגדירו את המשימה, ומפיצים את המסר בהצלחה רבה.  המסר קליט ונכון, ומה ש"מנהיגות יהודית" החלה בה אחרים בתוך הליכוד יכולים להשלים.  הלוואי!

בשבוע שעבר ביקר רן ברץ את תנועת "מנהיגות יהודית" כגוף זר בתוך הליכוד.  שלא כמו אחרים שהתקיפו את "מנהיגות יהודית," מר ברץ אינו כותב מתוך אינטרסים צרים או לשם תועלת אישית, אך הביקורת שלו נובעת מצרות אופקים.  אינה מבוססת על ראייה מערכתית של בעיות המדינה או הגדרה חלופית של המשימה של הליכוד.

מר ברץ טוען כי אנשי "מנהיגות יהודית" עוסקים בהונאה—מתפקדים לליכוד, מצביעים למפלגות אחרות.  אך "מנהיגות יהודית" גורסת כי לא צריכות להתקיים מפלגות "ימניות" אחרות, מלבד הליכוד. דעה זאת מקובלת ללא ספק על הרוב המכריע של הליכודניקים.  בשבועות האחרונים, בעקבות משאל הליכוד, יותר ויותר קולות בתוך מפלגות "הימין" נשמעים, המודים כי צדקנו, ושואלים אם ישנה הצדקה להמשך קיומן של מפלגותיהם הם.  רבים מתומכי מפלגות אלו לשעבר אינם מתבטאים אלא עושים מעשה—לוקחים עט וטופס ביד ומתפקדים.  מדובר בתופעה המקדמת את הליכוד צעד אדיר קדימה במישור האסטרטגי –תופעה ש"מנהיגות יהודית" חזתה, כמובן, מראש.  שרים בכירים בליכוד, המבינים את הערך המוסף ש"מנהיגות יהודית" מביאה לתנועה, מעודדים אותנו להמשיך ולהוסיף חיל.

מר ברץ טוען כי "מנהיגות יהודית" מסכנת את 40 המנדטים של הליכוד ומאפשרת לשמאל לצייר את הליכוד כתנועה קיצונית.  אלה טיעונים טקטיים של הטווח הקצר שאין להם משמעות לטווח הארוך.  אם ניתחנו נחוכה את האתגר הפוליטי המרכזי של דורנו, ביקורות אלו שקולות כקליפת השום.  הליכוד זכתה הפעם בארבעים מנדטים, במידה רבה באמצעות הונאה; בעתיד היא תקבל יותר מנדטים, ותרוויח אותם ביושר.  אם הליכוד מביא לעם היהודי מסר אמיתי, כל שקרי השמאל לא יועילו נגדו.  אם הסכמנו לגבי האתגר והיעד, כל אלה שהעם היהודי והליכוד יקרים להם חייבים לשתף פעולה כדי להגשים את היעד, במקום לעסוק במלחמות היהודים.