לפרשת נשא - מלכות ישראל כתנאי לעבודת ה'

הרב דודי שפיץ

בפרשתנו מופיעים הקורבנות, שהביאו הנשיאים לרגל חנוכת המזבח. על הפסוק "ויאמר ה' אל משה נשיא אחד ליום נשיא אחד ליום יקריבו את קרבנם לחנכת המזבח" אומר רש"י, שלמרות הציווי משה לא ידע באיזה סדר יקריבו אם לפי תולדתם, אם כסדר המסעות.

מהי חשיבותו של סדר זה? מה משמעות ההקרבה לפי תולדתם של השבטים? ומה משמעותה לפי סדר המסעות של בני ישראל במדבר?

הסדר הטבעי, לכל דבר, הוא לפי תולדותיהם של שנים עשר השבטים. כך מקובל לכבד את ראובן הבכור תחילה ואחריו שאר השבטים לפי סדר לידתם. כאן, משה התלבט בשאלה זו ובהמשך אנו רואים שסדר קורבנות הנשיאים היה לפי מסעותיהם, כך שיהודה הקריב תחילה ובהמשך שאר השבטים. מה פשר השינוי?

נראה לי, שנרמז כאן תנאי חשוב, שהוא כבסיס לעבודת הקורבנות.

יהודה הוא השבט שממנו צמח בית דוד המלך המסמל ומהווה את מלכות ישראל העתיקה, העתידית והנצחית. כאשר אנו חונכים את המשכן, שבו מתחילה עבודת הקורבנות של עם ישראל, עיקר עבודת ה' באותה עת, אנו חייבים להמחיש את חשיבותה של אדנותו של העם לעצמו, שבלעדיה עבודת ה' שלנו לקויה בהיותה כפופה להרשאת השליט הזר.

רעיון זה נרמז בסדר הקרבת קורבנות הנשיאים לפי מסעותיהם בחנוכת המשכן והמזבח. כמו מלך היוצא בראש צבאו, כך שבט יהודה בראש מסעות מחנה בני ישראל במדבר וכך נציגו, נחשון בן עמינדב, מביא ראשון את קורבנו לחנוכת המזבח. כינונה של מלכות ישראל, כאשר יצאו בני ישראל ממדבר סיני ונכנסו לארץ ישראל, אפשרה  את עבודת ה' בשלמותה בזמן העתיק. בעתיד, כינונה של ממלכתיות יהודית היונקת את סמכותה וערכיה מהיהדות לדורותיה תיצור בסיס טוב גם לעבודת ה' בזמן המודרני.