סתם יום של חול

ב"ה י"ד שבט תשס"א

יום ראשון היה גשום וסוער. נסעתי להפגנה של נדיה. כבישי גב ההר כוסו    ערפל "שלא רואים ממטר". נסיעה איטית בערפל שכזה נותנת למחשבות לעופף.

"מעניין" חשבתי לעצמי "הוא הולך להיות ראש ממשלה בגלל שהוא עלה להר     הבית". אני מניח שאילו שרון היה צופה את המהומה שהתרחשה אחר עלייתו להר ואת ההאשמות שיספוג ? הוא לא היה עולה. אבל הוא עלה ? והתגלגלו הדברים  במן הפוך על הפוך שכזה - שהעלייה להר נתנה את האמתלה לערבים בכל הארץ   להתחיל ולהשתולל, ברק מתרסק, ושרון יושב בחיבוק ידיים והולך כנראה      לזכות בניצחון מוחץ. משהו בהר הזה עובד אחרת לגמרי ממה שאנו הקטנים     מצפים.                                                              

מתוך הערפל מתגלה פתאום צומת תפוח. "לירושלים" ? אני אומר לטרמפיסטים   הרטובים הצובאים על חלון המכונית. מלפנים יושבת עכשיו בחורה שנראית כמו בת שירות, היא פתחה ספר משניות ברגע שהתיישבה ולא הפסיקה את לימודה     לאורך כל הדרך. מאחור שני בחורים - כולם עם תיקים גדולים, מכורבלים     בתוך עצמם. ברדיו מודיעים שליד בית-אל היו יריות על רכב ושבנס הנהג יצא ללא פגע. עוד כמה דקות נחלוף ליד מקום האירוע. אולי החוליה הזו עדיין   מסתובבת? בערפל הזה אין שום סיכוי לראות מישהו שאורב לך בצד הדרך. גם   הנוסעים שלי שמעו את הדוח. הצצתי בפניהם, האם יגיעו שלמים לירושלים? אף אחד לא פצה פה, אף אחד לא הציע שנעצור שנמתין, שאולי עדיף לחזור ?      "יושבת לי פה באוטו ה'סיירת' של עם ישראל " ? חשבתי לעצמי.            

ירושלים. נדיה עשתה עבודה יסודית. כבר 36 שבועות היא מפגינה פה מול     משרד ראש הממשלה. הפעם היא החליטה לסיים את ההפגנה במצעד לזכר הרוגי    אוסלו. אתמול עשה השמאל מצעד כזה לזכר אמיל גרינצוויג. התקשורת עטה     עליו כמוצאת שלל רב. כאן יש ארוע לזכר מאות הרוגים - מישהו זוכר אותם? 

נדיה מתחילה לחלק לנוכחים שלטים קטנים עם שמות ההרוגים מאז חתימת הסכמי אוסלו, תוך שהיא קוראת בקול את שמותיהם. האנשים עומדים בגשם שוטף       ומקבלים לידיהם את השלטים. עד מהרה מתברר שיש הרבה יותר הרוגים מידיים  היכולות לשאת את השלטים. עכשיו כל אחד לוקח שני שלטים, אבל גם זה לא    מספיק ? נדיה עוד לא גמרה להוציא מהארגז את שלטי הזכרון להרוגי אוסלו   93 ? מי יישא את שמותיהם של הרוגי 94,95,96,97,98,99,2000,2001?       

מתחילים להמציא כל מני פטנטים ? מישהו שולף סרט הדבקה ומתחיל לכסות את  כל גופו בשלטים, אנשים עוזרים זה לזה להדביק שלטים על הגב והחזה ?     

אני לא יכול להצטרף לצעדה עצמה, צריך להגיע לכרמי צור. שמעתי את רותי   גיליס מדברת בהלווית בעלה ביום שישי ואני חייב להיות שם. ליבנו נהיה    גס. כשכל כמה שעות נרצח מישהו הלב כהה ? אז החלטתי שאני הולך לכל       ההלוויות.                                                           

רותי מדברת. "כנראה שהישיבה שלנו פה היא כל כך חשובה שהיה צריך קורבן   עצום שכזה כדי להחזיק במקום הזה" (הציטוט מהזכרון) ? אני המום, יושבת   אלמנה שאיבדה את היקר מכל ? סביבה ילדים מתוקים שעכשיו נותרו יתומים    מאב, והיא נותנת נאום ישר מהלב, נאום עם עצמה כזו שלא שמעתי בחיי.      "הסיירת" אני חוזר ומזכיר לעצמי "הסיירת של עם ישראל". תכננתי להיות שם רבע שעה ? להשלים את החוב שחשתי כלפי עצמי. נשארתי הרבה יותר ? מקשיב   ומקשיב בלי יכולת לעזוב.                                             

בחזרה אל הערפל. המכונית ממשיכה להפליג דרך הערפילים דרומה מגוש עציון  לדרום הר חברון.                                                     

לפני כחודשיים נתתי הרצאה ביישוב עותניאל. המארגנים הציעו לשלוח לי     הסעה, "שלא תסתבך בלילה בדרך ותיכנס בטעות לסמוע". הגיע נהג נחמד       מעותניאל ? אליהו שמו ? אליהו בן-עמי. נכנסתי למיצובישי שלו ומיד חשתי  באוירה מיוחדת. הבן אדם עם כיפה לבנה גדולה ? ברסלבית כזו, זקן עבות,   קלטות של שירי קודש ממלאות את הרכב בצלילי קדושה. "לפני שחזרתי בתשובה  הייתי קצין ביחידת הפרשים של המשטרה" - הוא מספר. "אז אולי נפגשנו?"    אני צוחק - "לא לא " הוא אומר במבוכה, "עזבתי עוד לפני שהתחלת עם       הבלגנים?"                                                           

משהו באיש הזה שובה את ליבי. פשוט כזה. ישר ופשוט.                    

מכרמי צור אני נוסע לבקר את אלמנתו של אליהו. הוא נהג ברכב שהסיע את    רינה דידובסקי ושניהם נרצחו. יומיים קודם עוד הספיק להתקשר אלי לבקש    טפסים. רציתי לספר למזל אשתו על הנסיעה ההיא ? על כל מני דברים שאמר לי בדרך, על הרושם שהותיר אצלי ? אבל לא הייתי בארץ בזמן השבעה, ועכשיו    מכרמי צור זה עניין של עוד חצי שעה.                                  

כל הכבישים השתנו מאז שהייתי כאן לאחרונה. המפות לא מעודכנות, פניה לא  נכונה ? ואני הקציצה היהודית הבאה. ילדים זורקים עלי אבנים,זה הספורט   הלאומי שלהם,לזרוק אבנים על יהודים. והנה צצה 'בית-חגי' מתוך הערפל.    "אולי ניגש לבקר את חיים דידובסקי" ? אני אומר לעצמי ? אבל אין זמן,    אני ממשיך לעותניאל.                                                 

מעותניאל ירדתי לצומת שוקת. אני עובר את מחסום צה"ל ? מתחבר לכביש באר  שבע תל אביב, פתאום עולם אחר. אף אחד שם למטה לא חושב על הסיירת. תנועה צפופה. המכוניות אצות רצות שלטי בחירות, סתם עוד יום של חול.