לפרשת בהעלותך - העלאת הנרות כרוחן של המצוות
הרב דודי שפיץ
"בהעלתך את הנרת אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות" כך נצטווה משה רבנו לומר לאהרון הכהן, אחיו. פירוש פשוט של הפסוק הוא, שהציווי מתייחס לאופן הארת נרות המנורה. דהיינו, הנרות יאירו אל מול פני המנורה כאשר אהרון ידליק אותם. רש"י מבאר את המילים אל מול פני המנורה, שפתילות הנרות מצדי המנורה יפנו אל הנר האמצעי. בהמשך נאמר "ויעש כן אהרון אל מול פני המנורה העלה נרותיה כאשר ציוה ה' את משה" ומפרש שם רש"י, שפסוק זה מכוון לשבחו של אהרון, שלא שינה מהציווי הא-לוהי.
אם נדייק בהבנת הדברים כלשונם נמצא, ששבחו של אהרון הוא בהעלאת הנרות אל מול פני המנורה ז"א כלפי הנר האמצעי. דבר זה טעון ברור וכי מה השבח בהפניית הפתילות אל הנר האמצעי, שהתורה צריכה להדגיש בזה דווקא את שבחו של אהרון?
נוכל להסביר את הדברים, בכוונת התורה להבליט את חשיבות עשיית המצוות וכל מעשינו מתוך מחוברות אל היעד הכללי. הנרות הצדדיים המכוונים אל האמצעי וזה המכוון אל קודש הקודשים, מזכירים את כוונת המצווה. לא לאורה הוא צריך אלא למילוי פקודתו של בורא עולם, בבחינת כל מעשיך יהיו מכוונים לשם שמים.
רעיון זה מתאים במיוחד להדלקת נרות המנורה. במעשה המצווה המדליק נותן בקצה הפתילה להבה, דומה להוספת המרכיב הרוחני בחיינו למעשינו הגשמיים על ידי קיום המצוות. לכן, כאן ראוי להבלטה הצורך בקשר, שבין העשייה הטכנית של המצוות למטרתן הכללית, שהיא קביעת מערכת ערכים לעם ישראל ולמין האנושי. זוהי הליכה בדרכי ה' מעין הנאמר במשלי "בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך".
|
