בעד החזרת שטחים

ב"ה כ"א שבט תשס"א

גיבור הסרט הצליח לשרוד בתנאי נחיתות מדהימים מול חבורת הפושעים        ומנהיגם המרושע. שקט מוחלט באולם הקולנוע ? רק כרסום הפופקורן העצבני   שובר את הדממה. עכשיו מגיע רגע השיא ? נותר רק המנהיג המרושע, רענן     וחמוש מכף רגל ועד ראש ? ומולו גיבורנו הפצוע והמותש. השניים מתחילים   להתגושש והגיבור מצליח בכוחות על אנושיים לפרוק את הרשע מנשקו ולהצמיד  אקדח לרקתו. הגיע רגע האמת, לחיצה אחת קטנה והניצחון יהיה שלם ? אך     גיבורנו מפתיע. הוא קם מעל יריבו, זורק את אקדחו, קורא לו לקום ומתעקש  להלחם עמו בתנאי שוויון. אך גם בזה לא מסתיימת הסצינה. עכשיו מתברר     שהנבל שלנו הסתיר אקדח בגרב. שוב הופך הגיבור לצד החלש בחגיגה ולמרות   זאת הוא מצליח כמובן לחסל את הרשע. הקהל שבא על סיפוקו עוזב את האולם ? מותיר לעובדי הניקיון את ערמות שרידי הפופקורן ופחיות השתיה.           סצינה זו ? באין סוף ווריאציות חוזרת על עצמה שוב ושוב בין אם יהיה זה  מערבון ישן ובין אם תהיה זו מלחמת כוכבים עתידנית. מהיכן נובע הצורך    שלנו להוכיח שהגיבור פעל בתנאי נחיתות. מדוע עם ה'טוב' ינצח את ה'רע'   בתנאי עליונות, "נבקש את הכסף בחזרה".

הוליווד פועלת על בסיס ערכי המערב וכמובן מפיצה אותם. ערכים אלה        מבוססים על הדת הנוצרית. גיבורה של דת זו הוא החלש הסובל הנצחי. ראשו   עטור זר קוצים ? מסמרים חלודים מצמידים אותו אל הצלב, חולשתו היא       צדקתו. אצל האדם המערבי - גם אם לא פקד מעולם את הכנסייה ? החלש הוא    הצודק. אגב ? בתרבות האסלם ההפך הוא הנכון ? מוחמד הוא חזק, שקרן,      ואכזרי ? שם, החזק הוא הצודק, אך אנו משועבדים כמובן לתרבות הנוצרית    (משם באים הסרטים) ואצלנו ניצחון החזק הנו בלתי מוסרי.                

תופעת ההיסטוריונים החדשים מוציאה אותנו מכלינו. כיצד מעיזים אילן פפה, תום שגב וחבריהם לטעון ? שבמלחמת העצמאות היינו בעצם רוב ולא מיעוט ?   הרי נעים כל כך היה לחשוב כל השנים, שבמלחמות ישראל ניצחנו מעטים את    הרבים, חלשים את החזקים, צודקים את הרעים. קמים ההיסטוריונים הישנים    להגנתה של הציונות ? ומוכיחים כי לא דובים ולא יער ? שאכן אנו היינו    המיעוט, ושבכלל ההיסטוריונים החדשים הללו ? כזבנים מדופלמים הם, ושכל   מקורותיהם מפוברקים לחלוטין.                                          אינני הסטוריון ? אולם נראה שההסטוריונים "הישנים" צמודים יותר לעובדות ? ושאכן בדרך כלל היינו מיעוט, וניצחוננו הושג מעמדת חולשה ולא מעמדת   כח.                                                                 

לכאורה הצלחנו לנער מעלינו את ההסטוריונים החדשים הטורדים את מנוחתנו.  כן היינו חלשים כן היינו צודקים, והסדר חזר על כנו. אך למעשה גם אם     שיקרו ההסטוריוניםחדשים במצח נחושה (וכך אכן היה בדר"כ) עשו הם עמנו    חסד בכך שחשפו את חולשתה של עמדתנו המוסרית.                           השבוע הלכתי לשמוע את הרצאתו המאלפת של ד"ר אורי מלשטין ? באולם        הסינרמה בתל-אביב. ההרצאה עסקה בין השאר בניתוחים הסטוריים לעומת       תיאורים אומנותיים. במהלך ההרצאה שולב גם הסרט ? חרבת חזע'א, המבוסס על ספרו של ס' יזהר. הסרט מתאר את גרושם של תושבי הכפר השלווים בידי       הפלמ"ח.                                                             

לאחר ההקרנה ? ניתנה לציבור האפשרות להגיב, ושניים מן הנוכחים באולם,   שהיו "מגש הכסף" והשתתפו בפועל בקרבות, קמו להגנת לוחמי הקוממיות. שני  טיעונים מרכזיים העלו ותיקי תש"ח "להגנתם". האחד, שהערבים היו אלה      שתקפו אותנו ? ובאכזריות חייתית שלא תתואר. הטיעון השני היה ? "לא ממש  גירשנו ? הם ברחו לבד". "אין לי עם עצמי שום בעיה מוסרית" סיכם אחד     הלוחמים את דבריו. בטיעונים אלה נחשפה חולשתם המוסרית של הלוחמים ושל   המדינה אותם הקימו.                                                  

גם לוחמי תש"ח ? וגם ההסטוריונים "הישנים" שנחלצו להגנתם, מנסים להסתדר 'איכשהו' על מגרש התרבות הנוצרית. ההיסטוריון החדש אומר : "החלש הוא    הצודק" ולכן אנו הרעים ? עונה לו ההסטוריון הישן: "נכון ? החלש הוא     הצודק, אבל אנו היינו החלשים". ס' יזהר אומר ללוחמי תש"ח: "החלש הוא    הצודק ואתם גירשתם את החלשים", עונים לו הלוחמים: " נכון ? החלש הוא    הצודק, אבל הם היו חזקים ואכזריים לא חלשים, וחוץ מזה הם ברחו לבד?"   

*

מה יקרה כאשר הם כן יהיו החלשים, מה יקרה כאשר הם לא יברחו לבד. יקרה   מה שקורה עכשיו. אנו לא יכולים להלחם בהם. העולם כולו רואה כיצד ילד    פלסטיני ? דוד עטור כפיה שכזה, זורק אבנים על הטנק ? הגולית- הישראלי,  ואנו נותרים משותקים. מול החלש אתה תמיד הרע ואנו אימצנו את התרבות     הזו. כלומר ההתפלספות שלי עד כאן איננה תיאורטית כלל וכלל, תשובות      ההיסטוריונים ולוחמי תש"ח פותרות אולי את תסביכי העבר, אך מביסות אותנו בהווה.                                                              

האמת היא שלא החלש צודק כדרך התרבות הנוצרית, ולא החזק צודק ? כדרך     התרבות המוסלמית. האמת היא ? שהצודק צודק ? כדרך התרבות היהודית. הוא   יכול להיות חלש, הוא יכול להיות חזק ? אין לכך שום קשר למידת צדקתו.   

"מעניין היה לשנות במשהו את הטרמינולוגיה של השחקנים בסרט", חשבתי      לעצמי במהלך הצפיה. "הפלמ"חניקים הללו מבצעים כרגע ? 'החזרת שטחים' ?   הם מחזירים את שטחי ארץ ישראל לעם ישראל. הם גם 'מחזירים את המתנחלים   הביתה' ? הם מחזירים את הערבים לארצות ערב. הם 'מרכזים אותם בגושי      התיישבות' ? (מחנות פליטים)". מסתבר ששאלת מוסריות גירושה של אוכלוסיה  אזרחית, נובעת מתחושת הצדק ? ובעניין זה אין הבדל בין הימין לשמאל.     השמאל בהחלט מצדיק גירוש אוכלוסיה אזרחית כשזה נראה לו צודק ומוסרי.   

השאלה היא רק מהי התרבות ממנה נובעת תחושת הצדק שלנו ? התרבות היהודית  או הנוצרית.                                                          אם נדבוק בתרבות הנוצרית לא נוכל להשאר בארץ הזו ? גם לא ברמת אביב     היושבת על חורבותיה של 'שיח מוניס'. אם נדבוק ונפתח כאן את תרבותנו     היהודית ? נאחז בע"ה בארץ כולה.                                      

ביקשתי את רשות הדיבור ואמרתי ללוחמי תש"ח. "אין זה נכון שאין לכם בעיה מוסרית. יש לכם בעיה כזו ? אך לא בגלל אלה שגירשתם, אלא בגלל אלה       שהשארתם כאן".