לפרשת קרח – אתגרים ומחלוקות

הרבה מסקנות, דרשות ולמידה נסובו על משנה זו מפרקי אבות. על המחלוקת, על קיומה, על "הלשם שמים", על הדמוי להלל ושמאי ולהבדיל לקרח ועדתו ועוד.

ליישום מאמר חז"ל זה לימינו, נבין תחילה את פשוטו. מחלוקת שהיא לשם שמים, היא מחלוקת בין דעות שונות, בה כל צד מביע את עמדתו מבלי לערב שיקול זר כמניע לדעה בה הוא דוגל. כזו היא מחלוקתם של הלל ושמאי, שנחלקו בהלכות שונות, אך לא הייתה לעמדתם העקרונית השפעה עליהם באופן שהיה בו לעצב את דעתם.

במחלוקת שאינה לשם שמים, בעל המחלוקת מונע משיקולים, שאינם מגוף העניין ולכן מחלוקתו אינה מיועדת לקבוע את דעתו אלא למטרות האחרות המניעות אותו.

לאור דברים אלה נוכל לבאר את מחלוקתם של קרח ועדתו ויעדיה. כאשר הם פונים אל משה רבנו בטרוניה על מנהיגותו, אין הם מציעים דרך להנהגת בני ישראל, אלא מתלוננים "כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'". תלונתם אישית בלבד. יעד המחלוקת הוא, רצונם להיות מנהיגים. הבחירה  הא-לוקית במשה אינה בראש מעיניהם, שכן אין הם מזכירים אותה בטענותיהם. טענתם כי כל העדה קדושים נועדה לאפשר להם להציע את עצמם, אם כולם קדושים למה אתם מנהיגים ולא אנחנו.  במובן זה מחלוקתם, שהיא האמירה "כולם קדושים" אינה לשם שמים אלא לשם עצמם.

באופן זה, נוכל ליישם את מאמר חז"ל לימינו. כאשר למנהיג ישנו אתגר או אידיאל אליו הוא רוצה להנהיג את עמו, הרי שמעשיו יהיו למען מימושו של אותו חזון המנחה אותו. במציאות כזו גם פעולותיו, מעשיו ומינויו יהיו למען הרעיון או אפשר לומר לשם שמים.

אולם, כאשר תכלית פעולתו של המנהיג היא קידומו האישי או השתררותו על עמו, מעשיו יהיו למען אותה תכלית ולא לשם שמים ותמיד יהיו נגועים בשיקול הזר למטרה האמיתית של עמו.

נוכל איפה לומר, כאשר ההנהגה הלאומית מעמידה לעמה מטרות ראויות, חתירתה של ההנהגה לאותן מטרות תשמור עליה, מלהיכשל בפעולה, שאינה עולה בקנה אחד עם אתגרי האומה. לעומת זאת, כאשר קיומה של ההנהגה גרידא או קידומו של המנהיג הם הגורם המאתגר את ההנהגה הרי, שבלי ספק אין מעשיה לשם שמים וקריסתה מובטחת, כזו גם הייתה מחלוקתם של קרח ועדתו מה שגרם לסופם.