לי"ז בתמוז ותשעה באב

הרבה משברים קשים חווה עם ישראל בכל שנות קיומו, אך הבולט מכולם זה אשר צרוב עמוק עמוק בתודעה הלאומית הוא חורבן בית המקדש. בכל שנות הגלות ועד היום אנו מתפללים לבנייתו מחדש, בכל שנה אנו צמים ומתאבלים כדי לחוות מחדש את חסרונו, ובכל שמחת נישואין אנו מזכירים את חורבנו ומעלים אותו על ראש שמחתנו.

מה יש בו במקדש שמצד אחד – מעיק עלינו כל כך בחסרונו, ומצד שני – מעניק כוחות של תפילה וחיים לאורך כל הדורות?

המקדש כמקום הוא תופעה מיוחדת. התורה ניתנה בהר סיני אך הוא לא הפך להיות מקום קדוש, קבריהם של צדיקים גם הם אינם קדושים להיפך דיני טומאת מת נוהגים בהם. המקום היחיד בעולם שבו לוקחים רוח ומחברים אותה למקום פיזי, הוא בית המקדש!

המצב בזמן הגלות

עם ישראל אינו מנסה לברוח מחיי החומר למחוזות הנירוונה הבודהיסטים, או לחיי נזירות ופרישות נוצריים, הקדושה טבועה בעם ובאורחות חייו. התורה מצווה: "בכל דרכיך דעהו" "והייתם קדושים", ונותנת את הכלים כיצד להביא את הציווי למימוש. כשהיינו בגלות, חיי הקדושה הגיעו לשיאים גבוהים מאוד ברמה האישית, אך לא יכלו למצוא כלי ביטוי בחיים הלאומיים. עם ישראל הצמיח בכל שנות גלותו ענקי רוח וקדושי עליון שהם סמל ודוגמא לכל העולם – צדיקים הנזהרים בכל פגיעה ואפילו הקלה ביותר בממון חבריהם או בכבודם, עובדי ה' אשר חיי הרוח שלהם הקרינו שפע של קדושה על סביבתם.

המצב אחרי הגלות

כאשר חזרנו מהגלות הארוכה לארצנו לא הצלחנו ליצור את אותה דוגמת מופת בחיינו הלאומיים. עם ישראל היום אינו יכול לשמש דוגמא, לא בהתנהלות ברמה הפוליטית והציבורית, ולא בהתמודדות המוסרית עם אויביו. משרתי ציבור ההופכים לאדוניו ונושיו, פערי הכנסה ענקיים בין ציבור רחב משלמי מסים לבין אליטה דקה המתפרנסת ממסים אלו מחד, וחולשתנו ביחסנו הסלחני והפייסני פרי הבאושים של המוסר הנוצרי כלפי הרצחנות האיסלמית , המעודדת טרור בכל העולם מאידך, אינם מקור לגאווה אלא להיפך.

מה הסיבה לכך? מדוע הגענו למצב זה על אף כל השפע והברכה הכלכלית והצבאית ש-ה' מעניק לנו, דרך כל כך הרבה יהודים טובים העושים רק טוב למען העם? הסיבה לתופעה זו טמונה בבריחה מרעיון בית המקדש ומשמעותו.

מקומו של בית המקדש היום

בית המקדש הוא המקום המיוחד לעבודת ה' ברמה הלאומית. הוא זה שמרכז את כל עם ישראל בעליה לרגל שלוש פעמים בשנה, וכמקום אליו מכוונים עם ישראל את תפילותיהם מכל מקום בעולם. הוא זה העושה את כל ישראל חברים, והוא המקום המעלה את הערך של הפיזי החומרי, לקדושה. בית המקדש מגדיר את מטרתו ותפקידו המיוחד של העם "לתקן עולם במלכות ש-ד-י", ויש בו את האנרגיות המתאימות להביא את עם ישראל לכך.

אם נזכור שבית המקדש הוא לא רק מקום למילוי חובה טכנית של הבאת הקרבנות, אלא מקום המביא לידי ביטוי את הקשר המיוחד שבינינו – עם ישראל לבין אבינו שבשמים, קשר זה יפיח בנו כוחות חיים. הוא ייתן לנו את החוסן המוסרי לעמוד בעז מול אויבנו, ויעמיד סולם ערכים חדש, בראשו עבודת ה' והדרגות המובילות אליו הן העזרה לזולת ואהבת הרע. הציפייה לבניית בית המקדש תיישר את דרכנו להיות עם סגולה גם בהתנהלותנו הארצית כעם, להיות סמל ודוגמא לכל העולם ויתקיימו בנו דברי הנביא ישעיהו הנביא:

"והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ידוד בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים: והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ידוד אל בית אלהי יעקב וירנו מדרכיו ונלכה בארחתיו כי מציון תצא תורה ודבר ידוד מירושלם:"