לפרשת חקת – החוקה וההנהגה
|
|
|
|
נכתב ע"י הרב דודי שפיץ
|
|
ד תמוז התשסד 23.06.2004 |
|
פרשתנו
פותחת במצוות פרה אדומה העוסקת בשרפת פרה אדומה ובאפרה הנחוץ לטהרה מטומאת מת
וכו'. על מצווה זו אמר שלמה המלך "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני"(קהלת ז' כ"ג) וכתבו
עליה המפרשים "גזרה היא מלפני, אין לך רשות להרהר אחריה".
בסוף הפרשה,
מופיעים מפגשיהם של בני ישראל עם עמי האזור בדרכם לארץ ישראל. כאן ישנו יחס לא
שווה של ישראל אל העמים. כאשר הם מגיעים אל גבול אדום ונענים בשלילה לבקשתם לעבור
בארצו, הם עוזבים אותו ומחפשים להם דרך אחרת. אולם כאשר הם מגיעים אל סיחון מלך
האמורי ונענים באותה שלילה לבקשתם לעבור בארצו, המפגש מסתיים במלחמה, שבסופה ישראל
יורשים את ארצו. התורה אינה מאריכה לבאר את השונות ביחס אל העמים, רק בפרשת דברים
נאמר "כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר".
בהתבוננות
בשתי פרשיות אלו, פרה אדומה והמפגשים עם העמים, נראה שאין כל קשר ביניהן, אבל יתכן
שבכל זאת יש בהן כדי לבאר זו את זו.
חוקת פרה
אדומה, הנשגבת משהו מהשכל האנושי והמפגשים עם העמים, שלכאורה התנהגותם של ישראל
צריכה להיות מובנת לחלוטין לכל בן אנוש, במובן האסטרטגי לפחות ואף על פי כן נראים
כמנוגדים זה לזה, יש בהם כדי לרמוז על משהו בהנהגתם של עם ישראל.
אומתנו אינה
יכולה להתנהל רק לפי דפוסי חשיבה אנושיים. בשיקולי הנהגת העם היהודי צריכים להימצא
גם כאלה הנובעים מייעודו להיות אור לגויים. לכן, בני ישראל אינם נלחמים נגד אדום
אבל נלחמים נגד סיחון מלך האמורי ונגד עוג מלך הבשן ועמיהם. מאותה מערכת ערכית
נובעת גם מצוות פרה אדומה. צירופן של פרשיות אלו יוכל להאיר את דרכם של ישראל
וייחודם, בהיותם מונהגים מכוחו של ייעודם הא-לוהי במערכות חייהם הבינלאומיות כמו
גם במצוות התורניות.
|
