|
כתומך מנהיגות יהודית אך לא כדובר ובעל תפקיד כלשהו ברצוני למחות על הפאשקוויל נגד "מנהיגות יהודית" ובפרט נגד מנהיגה משה פייגלין שהתפרסם בהצופה ב 25.6.04 שהוא חומר ממוחזר שכבר התפרסם בשם, כנראה בדוי, 'משה הדר', לעומת הדר ליפשיץ ב"הצופה", באתר אינטרנט מורשת/היידפרק במחצית הראשונה של חודש יוני ובו מופיעה תגובת נגד ארוכה, ומשכנעת לדעתי, של פייגלין נגד ה"עובדות". הוא משיב אחת לאחת ומציג תחתן אחרות. הפאשקאוויל מעמיד את משה פייגלין ברצינות תהומית כמפלצת האחראית לכל האסונות הרוחניים והפוליטיים שפוקדים את עם ישראל ובכך גיחוכו וערעור אמינותו של "המאמר" העוסק ב"אובר קילינג". גם האבחנה של פייגלין שמרכז הליכוד או תנועת הליכוד היא בינתיים שדה הקרב הפוליטי הרלוונטי וכל הצעדים המעשיים שעשה הוא ותנועתו כדי לכובשו נשללים ממנו בפאשקאוויל בטענה שהוא הפריע את שלוות "המפד"לניקים" המובנים בליכוד מלהמשיך ולהיות מלחכי הפנכה הפנימיים בליכוד ולהמשיך לצפות לפת –פג כזו או אחרת.
ליפשיץ כותב שאנשי מנהיגות יהודית לא פקדו בתים נגד ההתנתקות. כיהודי וכחבר מנהיגות יהודית הלכתי כמו אלפים אחרים מרשימות שנתקבלו ממנהיגות יהודית, מבית לבית במשך שלושה ערבים ארוכים כדי לשכנע אנשים להצביע נגד ההתנקות. אך עתה כששרון כמצופה צפצף על תוצאות המשאל, היכן נמצא המאבק האפקטיבי? האם לא בליכוד? האם רק בליכוד? האם המפד"ל במצבה היום ובכל מצב שהוא בעברה היא המענה הנכון לזוועה.
פייגלין הוצג בפאשקוויל כשונא תורה ולומדיה. האיש מוקף מיוזמתו ומרצון באישים תורניים מן השורה הראשונה ובוועדה תורנית מתמדת שממררת את חייו ולא עושה לו הנחות. ואף על פי כן הוא מתייעץ עמה, אך אינו משועבד לה. האנשים המרכזיים במנהיגות יהודית, כפי שהכרתי אותם , אינם מלחכי פנכה של פייגלין והא נמצא אתם במתח יום-יום. .כבר פרסם מיכאל פואה מנכ"ל התנועה מאמר בהצופה "אינני פייגלינסט". הרעיונות של התנועה אינם רעיונות בלעדיים של אדם זה או אחר, הם רעיונות מצטברים,המדברים לליבם של יהודים רבים החשים בחומרת המצב.
ההנהגה המרכזית, היוזמת, המובילה והמוכרת של המסגרת הזו היא אכן של משה פייגלין.
בתקופה שבה מאמרי התקבלו ב"הצופה" לרצון, תקופת משה אישון, כמו בבמות אחרות לרבות החילוניות, הצעתי למפד"ל את עיקרי המשנה של מנהיגות יהודית בטרם נקראה בשם בזה. אני מניח שגם אחרים עשו זאת כלשונם. בסיון תשנ"ג הצעתי במאמר מקיף לראשי המפד"ל להפוך את המפד"ל לתנועה יהודית לאומית, לפתוח את השורות מצד אחד ולהנהיג וועדה מסדרת מאידך. הוקם לשם כך פורום שהיו בו אנשי ימין ואנשי שמאל מן המפד"ל, לרבות חרדים וחילוניים, אך כמובן שהמפד"ל הרשמית לא יכלה לכלכל מומנטום חיוני שעשוי לערער על מעמדה של העסקונה. חנן פורת השביע אותי אז שלא אקים חס ושלום מפלגה חדשה. בתשנ"ה כתבתי מאמרים אחדים ב"הצופה" על החשיבות העקרונית - הקיומית של העמדת ראש ממשלה דתי, שנקרא בלשון מוטי קרפל – "אמוני". זאת בתקופה שבה היה חוק הבחירה הישירה. הרב יצחק לוי כמעט עשה זאת, אבל העניין כמובן אינו טכני, רק איזה תרגיל פוליטי כדי לסחוט את המועמד החזק, אלא חייב לנבוע מן האמונה של המנהיג ביכולתו להגיע למטרה מול ונגד דמויות אנוכיות כפי שהכרנו בכל העשור האחרון. מנהיג שכזה חייב להיות תקיף מאוד ומפוכח. בודאי שהרב יצחק לוי, בתוך החבורה הקטנונית, הלא קולגיאלית והרומסנית שישנה במפד"ל לא יכול היה לבטא את עצמו או את דעת רבו.
אני קורא היום למפד"ל ליזום ולשתף פעולה עם כל התנועות החרדיות ועם מנהיגות יהודית, עם ברוך מרזל, עם מועצת יש"ע , עם תקומה והאיחוד הלאומי ועם החילוניים הרבים האוהדים הן בליכוד והן מחוצה לו כדי להעמיד חזית עמוקה ורחבה שמייצגת את העם היהודי מול הישראלים המורידים את עם ישראל שאולה. מי ששותק בענין החזיר, בענין מצעד הגאווה [בשנה הבאה מתוכנן המצעד העולמי בירושלים] משלים עם "הגיור" ושינוי חוקי המעמד האישי יזייף בכל פרשת ארץ ישראל ואל יתפלא שהארץ תקיא אותו שאולה. בסך הכל מדובר לא על מפלגה חדשה אלא על מטה משותף להצלת העם היהודי. אחר-כך תחליטו מה שתחליטו. |