|
ב"ה ה' אדר תשס"א
גיוס החירום של דחפורים וציוד הנדסי, לא נתקל בקשיים מיוחדים. קשה הרבה יותר היה
למצוא מפעילים אשר ייאותו לעלות על הכלים ולפרוץ דרכים בין
הריסות גוש דן. תל-אביב דמתה ללונדון ש לאחר ה'בליץ קריג' הגרמני, אולם להרס
המודרני שהותיר אחריו מבול הטילים הסוריים , העירקיים, והמצריים , נוספה בעיה קשה
בהרבה מזו המוכרת ממלחמות העבר., האדמה רוייה היתה
בחומרי לחימה כימיים וביולוגיים, ואיש לא יכול היה להבטיח למפעיל דחפור אמיץ- כי
ישוב בשלום ממשימתו. מתנדבים שהתגייסו לעבודת הקודש צוידו
בציוד מגן מסורבל, והעבודה התקדמה באיטיות רבה.
הרי השומרון ויהודה, זרועים היו מחנות אוהלים ענקיים.
המעברות המודרניות לא הכילו עולים
חדשים . העברית היתה השפה המדוברת, ושוכני האוהלים והפחונים יכלו
לצפות מראשי ההרים במה שהיה פעם "מרכז הארץ". ברי המזל שבין
הפליטים, זכו לקבל בית נטוש ממה שהיה פעם ערי הרשות
הפלסטינית. תושביה הערביים של הארץ - נטשו אותה בבהילות כשהחלו ליפול
הטילים הכימיים. החכ"ים הערביים מצאו מקלט בארמונות המשטרים
הסוריים והירדנים. לדלת-העם ציפה גורל אכזר הרבה יותר.
מדינות ערב התייחסו אליהם כאל אויב, כלאו אותם במחנות
פליטים, ומרובם נמנעה הכניסה
לחלוטין. שוב הציף זרם פליטים ערביים מארץ ישראל את לבנון וירדן. קבלת הפנים
של אחיהם הערבים הזכירה בכל את זו שזכו לה הוריהם - פליטי
.48 מצב מחנות פליטי גוש דן היה
גן עדן של ממש לעומת מחנות הפליטים הערביים, ארגון מופתי ועזרה
הדדית בלטו בכל פנה. ובכל זאת היו התנאים קשים מנשא. הזוכים הגדולים
היו אלה שצפו את הנולד, והספיקו למצא חדר פנוי באחת
ההתנחלויות.
באורח פלא ? נמצאו רבים מחברי הכנסת ומשפחותיהם, וכן הסופרים ,
אנשי האקדמיה, המשפט והבטחון המזוהים עם השמאל, בסבובי הרצאות
בעולם. בחודשי האימה האחרונים, עסוק היה
מחנה השמאל בבניית ה"אמרנו לכם" המסורתי,
ובגיבוש קואליציה בין-לאומית שתיאלץ את ישראל לעקור
את ההתנחלויות, לצאת מירושלים, לתת
אוטונומיה לערביי הגליל, ולהסכים לזכות השיבה. כל אדם המסוגל לחבר שתי מילים
באנגלית נקרא לדגל בכדי לצאת לחו"ל ולזרז את אומות
העולם לאלץ את ישראל לוותר על שאריות ריבונותה. היציאה המזורזת תוארה
בתקשורת הישראלית כציונות במיטבה ? ישראל היפה והנאורה עושה
מאמצים עילאיים וקוראת לעולם הנאור להציל את
ישראל המכוערת והחשוכה מתוצאות התעקשותה
הפנטית.
הדמורליזציה שיצר השמאל נתנה את אותותיה, ובישראל כבר החלו
בהכנות מעשיות לתת לערבים את מבוקשם. צווי פינוי
הוצאו לעשרות אלפי מתנחלים ? והם נקראו לעזוב את בתיהם ללא דיחוי. "כל פגיעה
ברכוש תקוזז מהפיצוי העתידי" ? נכתב בהודעות.
אלא שחסד עשה הקב"ה עם בניו הסוררים, והערבים החוזים בהתפגרותה
מרצון של מדינת היהודים, לא יכלו (כרגיל) לעמוד בפיתוי ? והנחיתו את
מכת המוות ? רגע אחד מוקדם מדי.
תהליך ההתפרקות
מרצון, נקטע בעודו באיבו במטח הטילים ששולב בהסתערות רגלית של
הכוחות הפלסטיניים מדרום וממזרח ובהפגזות ארטילריות לאורך כל גבולות הארץ.
יחידות מחסני החירום של צה"ל היו מטווחות היטב בטילים
קונוונציונליים וכימיים, ורובן הפכו לגל הריסות רעיל עם המטח הראשון.
אך גם לימ"חים שנותרו לא הגיעו המילואימניקים בכדי להצטייד
ולצאת לחזית. חיילי המילואים העדיפו להישאר
בקרבת משפחותיהם ולנסות להגן עליהם מנחילי הלוחמים
הפלסטינים שהגיעו רגלית בתוך שעות אחדות אל מרכזי האוכלוסיה
היהודית.
צה"ל שהתכונן כתמיד למלחמה הקודמת ? לא מוכן היה למציאות החדשה,
ומצא עצמו בתוך ימים אחדים על סף תבוסה מוחלטת. קולות רבים קראו לכניעה
אך למזלם של היהודים, לא היה עם מי לדבר על כך ? הערבים רצו
דם.
לא ברור מי נתן את ההוראה אך בצוהרי היום שלישי לקרבות חרבו לפתע בירות ערב
והידיעה כי ישראל מפעילה את נשק יום הדין שברשותה סיימה באחת את
המלחמה.
ההגירה הערבית מארץ ישראל, נטישת האליטות שמשמאל, ו"חוסר
הפופולריות" של אלו שנותרו, שינו לחלוטין את מבנה הכוחות במדינת ישראל.
לאיש לא היה מושג כיצד לבנות מחדש את החברה הישראלית ? אך כולם ידעו שמה שהיה
, אסור לו שיחזור שנית. בעצם היה מי שידע מה הוא רוצה
ולאיזה חברה עלינו לשאוף. ממכון המקדש בירושלים יצאה מלגזה כשבקצה ה"מזלג"
קשור מוצג מוזיאוני יפיפה. מנורת המקדש המוצגת דרך
קבע באולם התצוגות של המכון, עשתה עכשיו את דרכה במעלה שער המוגרבים
ונכנסה אל הר הבית הנטוש. בסמוך לאבן השתיה הוצבה המנורה ולראשונה מזה 2000 שנה
האירה שוב המנורה את מקום מקדשם של
היהודים.
המשך בשבוע הבא:
|
