|
בפרשה זו אנו רואים שלב נוסף בתהליך חילופי המשמרות בין משה רבנו ליהושע בן נון. משה מתבשר "ויאמר ה' אל משה עלה אל הר העברים הזה וראה את הארץ אשר נתתי לבני ישראל. וראית אתה ונאספת אל עמיך גם אתה כאשר נאסף אהרן אחיך."
משה רבנו, מנהיג היציאה ממצרים, שעמד מול פרעה ומנגנוניו, בלי מורא ובלי גייסות, אלא רק עם המסר הפשוט, שקיבל ליד הסנה הבוער "שלח את עמי", רוצה בכל מאודו להשלים את המלאכה בכניסה לארץ ישראל, אבל נאמר לו כי יזכה רק לראותה כמו גם אחיו, שותפו לתהליך ההוא.
הסיבה שאין משה ואהרון יכולים להנהיג בכניסה לארץ נעוצה אמנם בהכאת הסלע במקום הדיבור אליו, כפי שנאמר "כאשר מריתם פי במדבר צן במריבת העדה להקדישני במים לעיניהם..." אבל זהו הרובד הגלוי בלבד, המכסה על תהליך עמוק יותר בו בני ישראל היוצאים ממצרים אינם עוד עבדים אלא בני חורין והמנהיג של תקופת העבדות לא יוכל עוד להנהיג בתקופת החרות. לכן, נאמר גם "כאשר" מריתם פי המביע מצב מציאותי ולא "על אשר" מריתם פי, המביע הענשה.
לאחר הבנת מניעת כניסתם של משה רבנו ואהרון הכהן לארץ, בגלל היותם מנהיגי מהפכת היציאה ממצרים, שלא יתאימו לתהליך יישוב הארץ, נוכל לפרש את דברי משה אל ה' בהמשך "יפקוד ה' אלוקי הרוחות לכל בשר איש על העדה. אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רעה", כבקשה למנות מנהיג בעל תודעה מתאימה למצב העתיד להיווצר עם הכניסה לארץ. בזה גם נוכל לראות את גדולתו של משה רבנו שאינו מתחמק מאחריות, עד אשר במו ידיו על פי הציווי האלוקי הוא סומך את יהושע בן נון ומחזקו למשימה הגדולה הניצבת בפניו.
כמו בימים ההם, גם בעת הזאת הנהגת תקופת העלייה לארץ והקמת המדינה לא תצלח עוד למשימות התקופה. דרושה הנהגה אחרת בעלת תודעה יהודית – אמונית. לו זכינו היתה ההנהגה הנוכחית מבקשת, שהנהגה כזו תיטול את ההגה, כפי שמשה רבנו ביקש. אולם אפשרות כזו אינה עומדת בפנינו, לכן עלינו לחולל אותה בעבודה קשה ובדבקות במטרה.
|
