אחרי המלחמה ההיא (המשך)

ב"ה ה' אדר תשס"א

השמועה על הדלקת המנורה בין חורבות מסגד אל-אקצה הבזיקה כברק במחנות    ישראל. המעשה הסימלי הזה, הדלקת נרות בסך הכל - סימל מהפך טוטאלי       בתודעה הישראלית.

כל המחשבה הישראלית המאובנת בתוך תפיסות פסיאודו-ליברליות, כל הפחדים   הישנים שמלפני המלחמה מפני ה'אני' היהודי החבוי אי שם, כל אלו נשרו     באחת, והתחלפו בתודעה יהודית אופטימית-חובקת עולם ומלואו, שמרכזה במקום המקדש.                                                              

על רקע תודעה שכזו - ניתן היה להתחיל ולעצב את מוסדותיה וחוקתה של      המדינה היהודית - המדינה שתצמח עכשיו על גביה של מדינת היהודים.       

בכדי להבטיח שהמדינה היהודית אכן תהיה כזו, עוצבה בראש וראשונה שיטת    משטר המבטיחה אזרחות ישראלית לישראלים בלבד. הרחבת המושג ישראלי גם למי שאינו שייך לעם ישראל - השיטה שבאמצעותה נמחקה למעשה זהותה היהודית של  מדינת ישראל בעבר - שיטה זו בטלה ועברה מהעולם. מעתה - רק מי ששייך     ללאום היהודי, כלומר בן לעם ישראל,יכל מעתה                           

להיחשב לאזרח ישראלי. באופן אוטומטי הפכו גם יהודי התפוצות לאזרחי      ישראליים פוטנציאליים במידה וחפצו בכך.                               

החוקה החדשה הבטיחה את זכויות האדם של מי שאינם יהודים ומתגוררים בארץ  ישראל - אך חייבה את גרושו המיידי של כל בן עם אחר, הדורש לעצמו        ריבונות כל שהי בארץ ישראל.                                          

כבכל דמוקרטיה אמיתית, הוחלפה שיטת הבחירות לשיטה איזורית המבוססת על   נציגים ע"פ אזורי בחירה. המצב הקודם לפיו אין לחכ"ים אחריות ישירה כלפי בוחריהם הפכה את ישראל לדמוקרטיה של יום אחד בכל ארבע שנים - מצב זה    בטל וחלף מהעולם. מכיוון שרק יהודים יכלו להצביע, ומכיוון שזהותם       הבסיסית של רובם המוחלט שלאזרחי ישראל היא יהודית לכתחילית, קיבלו      עליהם רוב רובן של קהילות הבחירה - חוקים מוניצפליים אשר אינם מאפשרים  מעבר בפרהסיה על תורת ישראל.                                         

אזור הבחירה היחיד שהתעקש לאפשר תחבורה ציבורית בשבת היה קהילת         רמת-אביב ג', וגם שם סוכם על עיון מחודש בנושא אחת לשנה. השלטון נותר   אחראי באופן ישיר לבטחון החוץ בלבד. אפילו מפקד המשטרה המקומי נבחר על  ידי וועד הקהילה.                                                    

הפרלמנט חולק לשני בתי מחוקקים - עליון ותחתון. הבית התחתון עסק        בענייני יום- יום, והעליון יוחד לנושאים עקרוניים ושימש גם כבית משפט   עליון לחוקה. המציאות הדיקטטורית הישנה שבה קבוצה אוליגרכית קטנה של    שופטי בג"ץ אשר מינתה את עצמה, קבעה את אורחות חייה של האומה , ולמעשה  עשתה כל שביכולתה כדי למחוק את זהותה היהודית - מציאות זו נמחקה והיתה  כלא היתה.                                                           

הרצון להקים מדינה יהודית המושתתת על תרבות ישראל, בא לידי ביטוי בכל   תחומי החיים הציבוריים.                                              

התחום המובהק ביותר היה החינוך. ילדי ישראל זכו להיכרות יסודית עם      מקורות זהותם. התנ"ך, הסידור, ההסטוריה היהודית, הארכאולוגיה והכרת     הארץ - הפכו לבסיס הכרחי בכל בתי הספר. הסיבה לכך היתה קודם כל הדרישה  הפנים קהילתית, ובנוסף לכך מתן משקל רב לתחומי היהדות בבחינות הבגרות   הארציות.                                                            

הכלכלה שינתה פניה - יום ראשון הפך ליום חופשי בכדי לאפשר לציבור לבצע  את סידוריו ולפנות את יום השבת למטרותיו היהודיות המקוריות.           

המערכת הבנקאית עוצבה כך שתתאום את דרישות התורה בנושאי ריבית ושמיטה. 

נאסרה הלוואה בריבית בחשבונות פרטיים. בתחילה קשה היה לישראלים לחיות   ללא "אוברדרפט" אך לאחר תקופת הסתגלות קצרה התברר להם שזה דווקא רעיון  לגמרי לא רע.                                                        

בעיות כלכליות אישיות נפתרו במסגרת גמ"ח קהילתי שניתן כהלוואה שאינה    נושאת ריבית. בשנת השמיטה דן ועד הקהילה והחליט איזה חובות לשמוט בהתאם למצוות שמיטת חובות.                                                 

הפעילות הבנקאית הצטמצמה לפעילות עסקית אמיתית.                       

הלוואות לצורך עסקים או קניית דירה נעשו במסגרת שטר עסקא שעוגן בחוק.   ע"פ החוק החדש הפך הבנק (המלווה) להיות שותף ברווחים אך גם שותף        באחריות. במקרה של נזק אשר נגרם באונס ? פטור היה הלווה מתשלום ריבית   על רווחים שלא קיבל.                                                 

שנת השמיטה הפכה לשנת שבתון פוטנציאלית - וכל עובד רשאי היה להפריש     אחוז קטן משכרו לקרן אשר איפשרה להתפנות באופן חלקי או מלא ללימודי     יהדות בשנת השמיטה.                                                  

זכויותיו של העובד נשמרו והפעילות הכלכלית כולה עמדה באותה שנה על      שימור המערכות ההכרחיות ואתנחתא רוחנית תרבותית ומילוי מצברי הזהות     לששת השנים הקרובות.                                                 

היצירה היהודית פרחה והגיע לשגשוג שלא היה כדומתו. אלפי יוצרים ,       סופרים, תלמידי חכמים, אמנים נגנים מחזאים וכדומה ? אשר בעבר נתונים    היו בתוך מאבק הקיום הבלתי פוסק, ניצלו את שנת השמיטה לעיסוק בתחומי    היהדות, ומצאו סוף סוף את האפשרות להביא את יצירתם לידי ביטוי. בעלי    בתים רבים ניצלו את השמיטה באופן חלקי ? עבדו עד הצהריים, ומהצהריים    ועד הערב השתלבו בבתי המדרש הרבים שנפתחו בכל רחבי הארץ.              

צבא ישראל עבר טלטלה יסודית. כל הקצונה אשר היה לה חלק פעיל בהפקרת     פצועים תחת שלטון ברק - שוחררה לביתה אחר כבוד. פותחה תודעה צבאית      התקפית, והוטמע יסוד מרכזי חדש ושמו "כבוד ישראל". כל אמצעי המיגון     הישנים, האלות, כדורי הגומי, רימוני הגז, ושאר 'מרעין בישין' אשר       אפיינו את צה"ל הישן, נשרפו בטקס בסיסי לעיני כל החיילים. חייל אשר     נתפס בחוסר תגובה נוכח קריאות גנאי הועמד לדין צבאי. חיילי ישראל למדו  כי אין מדובר כאן בכבודם האישי , ומדיהם מיצגים את עם ישראל ואין להם   רשות למחול על כבודו.                                                

ההרתעה שהושגה נוכח הנחישות הרבה מנעה את הצורך בהחזקת צבא רחב באזורי  העימות.                                                             

למעשה לא היה מעולם מצב הבטחון טוב יותר, ובאופן מפתיע ? מעולם לא היה  צה"ל קטן יותר.                                                      

משרד החוץ שינה את שמו למשרד התפוצות. הסוכנות היהודית בטלה ומשרד החוץ עבר לעסוק בעיקר בנושאי עליה ועזרה לקהילות יהודיות במצוקה. יהודים     מארצות הרווחה התדפקו על דלתות שגרירויות ישראל, גל העליה הזכיר במעט   את ההתלהבות שאחזה ביהדות ארצות המערב לאחר מלחמת ששת הימים. ישראל     הקרינה עוצמה תרבותית וההתפוררות התרבותית והתערערות הבטחונית בארה"ב   דחפה יהודים רבים לעלות לארץ.                                        

ישראל ראתה עצמה מגדלור מוסרי לעולם כולו, ולא הססה לנתק את קשריה      הדיפלומטיים עם מדינות הפוגעות בצלם האדם. שגרירות ישראל בסין נסגרה    לאלתר ? והתעשיה הצבאית נאלצה לוותר על חוזים שמנים עם משטרים          מפוקפקים. היחסים עם גרמניה נותקו ? ובמדינות אשר תמכו באופן פעיל      במכונת ההשמדה הנאצית נותרו נציגויות לסיוע קהילתי בלבד.              

ישראל הציתה את דמיונם של מחפשי האמת והצדק בעולם כולו. התיירות התפתחה מאוד ולמעט אזרחי המדינות שאיתן ניתקה ישראל את יחסיה ? צבאו תיירים    רבים על נמלי התעופה בעטרות ובנגב, בכדי לבוא ולחזות במו עיניהם בפלא   הזה ? מדינה אמיתית תוססת ובוטחת, ו חברה צודקת ומוסרית ? המתפתחת על   ברכי האמונה היהודית.                                                

הערה:2000  שנות גלות גזלו מאיתנו את החלום הלאומי. ייתכן שסיפור זה    נשמע לך הקורא כקוריוז מבדח לקראת פורים.                             

מי שקורא כיום את ספרו של הרצל 'מדינת היהודים' ? מתקשה למצוא שם דמיון כל שהו בין המדינה היהודית כפי שחזה אותה הרצל בדמיונו ? לבין מה 'שיצא לו' אחרי 50 שנה. גם הסיפור הדמיוני שקראת עכשיו ? ספק עם יתחולל כפי   שהוא מתואר, אולם כוחם של סיפורים כאלה אינו הפרטים אלא החזון. האומץ   והיכולת להתעלות מעל למציאות הנוכחית ולחלום חלום חדש.                

עולמנו מורכב משתי קבוצות, אלו המחייכים בביטול ואלו הנותנים לו תקווה. הנך מוזמן להתחיל ולחלום מחדש. ואם תרצה ? אזי כפי שאמר הרצל ? לא תהיה