|
פורסם בלכתחילה לפני ארבע שנים - ועדיין רלוונטי
התוכנית הניבזית של הממשלה איננה דמוקרטית, איננה אנושית ואיננה יהודית. עלינו לומר לברק בקול ברור: "שכח מזה".
( גיליון מס' 76. כ"ז בסיוון, תש"ס.)
"עלינו לקום ולומר בחריפות ובפשטות: "זה רעיון בלתי אפשרי. מפני שאנחנו לא ניתן לכם…, אפילו אם נצטרך לפלג את המדינה ואת הצבא, אפילו אם נצטרך לפוצץ את הגשרים. הגליה המונית בכח לא תהיה, מפני שאנחנו לא ניתן שתהיה".
כך דובר איש אמת, איש של כבוד, אדם עם חוט שדרה. כך כתב – שחור על גבי לבן – הסופר עמוס עוז, לא על תוכניות לגרשו מביתו או למסור את קיבוצי עמק הירדן לידי חוסיין, חלילה, אלא על כוונת ממשלת הימין לגרש את תושביו הערביים של איזה כפר רצחני אחד.
אכן, עמוס עוז לא התחנך ב"בני עקיבא", המדינה היא שלו.
לרוב אין שום זכות להפקיר את המיעוט – על הנשים והילדים – בידי שונאיו, לאחר שהוא נתן בידיהם נשק. לרוב אין זכות לגרש את המיעוט מארצו ומביתו. זה פשוט לא מתחיל.
הבעיה שלנו איננה לשכנע את ברק או את הציבור הרחב שאנחנו צודקים. בעייתנו העיקרית היא לשכנע את עצמנו שאין אנו זקוקים לאישור על צדקתנו מאף אחד.
להשתחרר!
עלינו להשתחרר מהעבדות המנטאלית שגזרנו על עצמנו, להשתחרר, להסתכל לברק בעיניים ולומר בקול ברור: "שכח מזה".
לא למחות, לא להפגין, לא להסביר ולא לשכנע .לא למחות – משום שאף אחד לא מקשיב. לא להפגין – משום שזהו בדיוק "המשחק הדמוקרטי" שממשלת השמאל רוצה שנשחק, וזוהי בדיוק הדרך שבה היא מעוניינת שנפרוק את רגשי הזעם והתסכול. לא להסביר – משום שלא הרוב קובע בעניין זה – לא במשאל עם ולא בבחירות. לא לשכנע – משום שאסור שמישהו יחשוב שזכותו לערוך בנו אונס קבוצתי.
עלינו להפסיק לנסות להיות יפים בתקשורת, להפסיק לנסות להצטלם יפה, להפסיק לעסוק במה אחרים חושבים עלינו. עלינו לשוב ולהיות אנו עצמנו, לזקוף קומה ולהשתחרר. אז, ורק אז, אפשר שיתייחסו אלינו.
עלינו להחליט – בינינו לבין עצמנו – שהתוכנית הזאת לא תעבור. להתכנס, להתגבש, לרכז את הצבור ולהודיע בשקט, בנחישות, בגבורה פנימית ובלי כל אלימות: "זהו רעיון בלתי אפשרי מפני שאנחנו לא ניתן לכם".
לעצור את המדינה!
אם אכן נקום ונשתחרר – מאות אלפי תושבי יש"ע ואוהדיהם מכל רחבי הארץ – נקום ונפעל יחדיו, במסירות נפש ובלי כל אלימות – איש לא יעמוד בפנינו.
לא. אנחנו לא נפלג, לא את הצבא ולא את המדינה. לנו הם יקרים. אבל אנחנו בהחלט זכאים, חייבים ואף יכולים – לעצור את המדינה! לא ליום ולא ליומיים, לא לשבוע ולא לשבועיים. לחודש ואפילו לחודשיים. עד שמי שצריך להבין, יבין, ויחזור בו מתוכניתו השטנית. יחד עם יוסי שריד נקרא כולם בקול אחד: "היום של הטרנספר יהיה היום של סירוב הפקודה".
הגיע רגע האמת. היום הזה אנו נאבקים לא רק על ערכי עם ישראל, על אידיאלים ועל ארץ ישראל; לא רק על עתיד המדינה או על ביתנו; היום אנו נלחמים על חיי ילדינו ונשותינו שבכוונת הממשלה להפקירם – כך כפשוטו בלי כחל וסרק – לידי המרצחים.
אם על כך איננו מוכנים להיאבק, מאבק שאיןבו אלימות, אבל גם לא "סטיקרים", "פליירים" וחומר הסברה, אם כך הדבר, אכן מגיע לנו להיות לפליטים.
|
