בהתמוטט הגדר

מנקודת מבט שהפילוסופים קוראים לה מטפיסית והדתיים אלוקית, כל מה שקורה כל הזמן כפוף לחוקים ולמחזורים קבועים.

אנחנו, בני האדם היחידים, יכולים לבחור לחיות בצורה המותאמת להם או מנוגדת להם. חיים צודקים, חיים מוסריים, הם חיים המתאימים לעולם, לחוקי הטבע והמציאות ו/או לחוקיו של הבורא.

לא תמיד יודעים אנו מהם אלה. פעמים רבות, בשל עומס המידע והאירועים אנו מבולבלים ומטושטשים ואז נוטים רבים מבינינו לשבת על הגדר מחמת חוסר הידיעה, מתוך תקווה שאולי, בעתיד, יתבהרו הדברים.

אך יש מצבים שבהם מתפזר הערפל; יש מצבים שבהם מבקיע אור ברור מבין העננים והוא זוהר ומאיר את הטוב והרע במציאות, כדי לאפשר לנו לקבוע בבירור מהו הצד שבו עלינו לעמוד. אלה הם המצבים שבהם מתמוטטת ונעלמת הגדר האפורה שבין השחור והלבן, שני המחנות הנצים, ואלה שישבו על הגדר מוצאים שאין להם יותר על מה לשבת...

ואז, כשהגדר איננה קיימת יותר, שומה על אלה שישבו עליה עד עתה לקום ולהציב את עצמם באחד מן הצדדים; זהו הזמן שבו על היחיד לבחור.

זוהי ההזדמנות שבה על היחיד לומר במי הוא תומך – ובהזדמנות זו, כמו בימינו אלה, גם אי אמירה נחשבת לאמירה. בזמן כזה גם שתיקה היא רועמת.

בזמן הזה כל אדם חי חייב לבחור, ולו מתוקף מושג החיים עצמו, בחיים. לחי, מתוקף מושג החיים, יש רק בחירה אחת: בין חיים ומוות. במצב כזה, כל פעולה – וגם אי פעולה – פירושן בחירה.

אתה יכול לבחור בחיים או במוות, ואם אינך בוחר, בחרת במוות.

וישאל עצמו כל אחד מאתנו אם חפץ חיים הוא. כי אם לא – הוא שייך למחנה האחר.

בואו מחר, ביום חמישי בשעה 20:00, אם חפצי חיים אתם, לרחבה שליד הדולפינריום בתל אביב כדי לראות, לשמוע, להיראות ולהשמיע כי בוחרים אנו בחיים.

"זו ארצנו", "מנהיגות יהודית", תורניים, חילוניים, רחוקים וקרובים – כולנו, החיים, מבטאים בימים אלה את כח החיים של העם היהודי ושל האנושות בכלל – את הידיעה שאם אין חיים אין כלום ואם אין צדק אין חיים.