תרבות יהודית וישראלית

ב"ה         י"ג תמוז תשס"א

ע' 7 הערות על המצב: משה פייגלין

המכונית נוסעת בלילה החשוך. אין נפש חיה על הכביש. מד המהירות מורה 100, 110, 120.

המשאית שלפני מקרטעת באיטיות מתאמצת להתגבר על העליה הממושכת ופולטת אלי עשן שחור סמיך, הפס הלבן לא נגמר, אני מוודא שאין בסביבה כחול מזעזע - והופס - עברנו את זה,

שוב עולה מד המהירות ...

מה קורה לי - הרי בזה הרגע עברתי אולי על חצי שולחן ערוך. להדליק אור בשבת זה כלום ליד העברות שצברתי בחמש דקות נהיגה בכבישי הארץ - למה על עברות מדרבנן, ועל השגחות שונות ומשונות אני מקפיד כעל יהרג ובל יעבור - ואילו עברות דאורייתא של ממש, עברות העוסקות בדיני נפשות, חולפות דרכי בשויון נפש שכזה.

התשובה לכך היא שהדת שלי היא הדת היהודית. אבל התרבות שלי - היא התרבות הישראלית. אני מקיים את התורה בעקבות תרבות שאבדה. אבל חזל"נו לא נתקלו בעגלות המשייטות על 120 ולכן אין היום התייחסות הלכתית ספציפית לנושא. אז משום מה אני מרגיש שזה לא כלול. אני יודע שזה כלול ועוד איך. אבל עובדה - זה לא בתוך הדיסקט הדתי שלי - זה בדיסקט אחר - בדיסקט התרבותי. אם בשולחן ערוך היו הילכות נהיגה, ואחרי עקיפה מסוכנת הייתי מרגיש כאילו שאני נוהג בשבת - סביר להניח שהייתי נוהג כמו טאטל'ה.

במילים אחרות, אילו התורה שלנו, היתה גם התרבות שלנו, אז עשרה אנשים שנרצחו על הכבישים בשבוע שעבר היו היום חיים.

שהתורה שלנו תהיה התרבות שלנו? איך זה אפשרי - איך הופכים את השולחן ערוך למשהו דינמי שכזה - מן תורת חיים המחוברת לחיים כאן ועכשיו, כמו - להבדיל מליון הבדלות - פסיקת הבג"ץ שמיד הופכת לחלק מחיי היום יום. איך יוצרים הלכות נהיגה שיהיו חלק מהתרבות, והלכות משא ומתן שיהיו חלק מהתרבות, והלכות לשון הרע שיהיו התרבות - איך מאחדים את התורה והתרבות הישראלית.

לשם כך צריך גוף סמכותי שמייצג את התורה. אלא שהתורה היום מחולקת בעוונותינו לתורות הרבה. כל יהודי והבד"ץ שלו, אלו לא אוכלים אצל אלו - אלו לא מקבלים את פסיקותיהם של אלו - ובשיטת הבד"ץ - מה שנותר בשטח זה לא תורה , אלה הבג"ץ.

כדי שתהיה לנו תורה צריך סנהדרין - כלומר גוף המאגד את כל אוחזי התורה ושדרכו יוצאת תורה לישראל - תורה חייה, שכל תקופה מוסיפה בה את רובד הפסיקה הרלוונטי שלה, תורה שמתרבה כל הזמן, תורה שהיא גם התרבות.

סנהדרין לא תהיה בלי בית מקדש.

ובית מקדש לא יהיה בלי הר הבית.

והר הבית נמסר לנוכרים.

ובלי לשים לב - אני שוב נוסע על 120.