|
ב"ה כ"ב סיון תשס"א
אנו חיים בתקופה מרגשת. לא פשוט לומר זאת כשהלויות הנרצחים הופכות חלק משגרת יומנו, אך אין ברירא, חייבים להרים את הראש ולהביט מעבר לשער בית הקברות.
התקופה מרגשת משום שהנחות היסוד של החברה הישראלית קורסות כמגדל קלפים. משמעות הדבר היא שיכולת ההקשבה הולכת וגדלה, ומי שיהיה מוכן עם תשובות ועם דרכי יישום - יוכל לשנות לחלוטין את כוונה של ההיסטוריה הישראלית.
עם ישראל בורח מעצמו כבר מאה שנה. זה לא פשוט להיות נושא הבשורה האלוקית. זרעי הזלזול העצמי, ההתבטלות בפני התרבויות הזרות, ובקרב קבוצה קטנה - אף השנאה העצמית, זרעים אלה קיימים בתוכנו מאז יציאת מצריים.
"אילו חשבתי שהתנצרות תפתור את הבעיה - הייתי ממליץ ליהודים לעשות זאת" אמר הרצל, אך משפט דרייפוס לימדו, שהתבוללות אינה פותרת את הבעיה. כך נולד רעיון מדינת היהודים. אם אי אפשר להתקבל למשפחת העמים (להתבולל) כיחידים - הבא נעשה זאת כאומה.
לא על ארץ ישראל חלם הרצל - וודאי שלא על תרבות ישראל. אמורים היינו לחבוש צילינדרים, לדבר גרמנית, ולבנות את בירתנו על גדות נהר אירופאי רחב.
אבל לחיילים, ל'עמך', היה חלום אחר, שציון במרכזו, וכך התגלגלו הדברים שמדינת היהודים נבנתה בארץ ישראל דווקה. יש יהודים, יש ארץ ישראל, יש אפילו מדינה, אבל הנחות היסוד - חלום היסוד - של המדינה הזו הן אותן הנחות ואותו חלום איתם יצא הרצל לדרך.
בשביל להגשים את החלום ההוא צריך פרטנר בחוץ ופרטנר בפנים. צריך אוייב שאפשר לעשות איתו שלום, וצריך ערבים שמוכנים להיות ישראלים מבפנים. כי אם אין תקווה לשלום עם האוייב נסתם הגולל על חלום "משפחת העמים" שלנו, ואם איננו יכולים לתת אזרחות ישראלית לערבים ולזכות באמונם - הרי שהמדינה שלנו היא לא ישראלית אלא - "אוי ויי" - יהודית...
ולכן אנו זוחלים אל חלאת המין האנושי בכדי שיואיל לעשות איתנו שלום,
ולכן שרון מקבל בכבוד מלכים - במלון המלך דוד - את הרוצח דחלן שקיצץ את רגלי הילדים בכפר דרום.
ולכן אנו מעמידים את השוטרים אשר הגנו על חיי תושבי הצפון מפרעות הערבים הישראלים, אל עמוד הקלון של וועדת חושך.
ולכן אנו מבליגים. ולכן אנו מתאפקים. באיפוק שלנו יש את כל הכח שרק ניתן עוד לגייס בכדי לדבוק בחלום ההוא שנמוג עכשיו באבק בתי הקברות. כי הרי לפתור את הבעיה פתרון צבאי - אפשר ועוד איך, אבל אז נישאר בלי פרטנר חיוני להגשמת חלום 'משפחת העמים' שלנו.
גם לפתור את בעיית ערביי ישראל אפשר - ובקלות, אוכלוסיה זו נכנסה באופן קבוצתי ובמובהק אל ההגדרה החד משמעית המאפשרת על פי החוק הקיים לשלול ממנה את אזרחותה הישראלית. אולם אם נעשה זאת נוכיח כי אי אפשר להיות ישראלי אם אינך יהודי, כלומר רעיון הישראליות ככול העמים במקום היהודיות הנבדלת והמעיקה, יימוג בעשן. כך נושאים בכיס חולצתם’ רוצחי החיילים מליל הקלשונים, תעודות זהות ישראליות, ואיש לא ישלול אותן מהם. ועזמי בשארה? - כמו ערפאת - גם לו יש תעודת ביטוח ובדיוק מאותה סיבה.
התקופה מרגשת כי היא מאלצת אותנו להבין שזה לא ילך. ההתעקשות המדהימה של אותו חלאה להמשיך במלחמה גם כשקיבל הכל. ההתעקשות המדהימה של ערביי ישראל לירוק ללא הרף בפניה של ישראל המרעיפה עליהם כל טוב. האנטישמיות הגוברת בעולם ככול שאנו נסוגים יותר, כול אלה מוכיחים שוב ושוב שטעינו בדרך - שנגמר לנו הכביש, שחייבים לחפש דרך חדשה.
שרון רוצה מאוד להילחם בערפאת. שרון הוא האיש שקרא לחסל את דחלאן לאחר הפיגוע בכפר דרום. יש לו לשרון לב יהודי חם וכוונות טובות. אך הוא שבוי בתוך הקונספציה הציונית הקלסית, קונצפציה שאין זה משנה אם אתה מן השמאל או מן הימין, אין לך יכולת לצאת מן המצב הקיים, במסגרת כלליה.
לכן התרסקותו של שרון - אם כל הצער והכאב על איש יקר זה - מובטחת.
מדהים לראות כיצד אנשים טובים בהתיישבות מוכנים להשליך עכשיו שוב, את יהבם על נתניהו.
יש מי שיעשו הכל בכדי לברוח מן המסקנה היחידה האפשרית, והיא שמנהיגות שאינה שואבת את כל כוחה מתוך הייעוד היהודי ההסטורי - תיכשל שוב בהכרח.
לא ברור כמה זמן ייקח עד שנתעשת, ונעמיד למדינת ישראל שכבת הנהגה יהודית. אבל זה יקרה כי פשוט אין מוצא אחר. האין מוצא הזה ברור היום יותר מתמיד, ומשמעות הדבר שזה הולך לקראת הרבה יותר מהר משחשבנו.
וזה מרגש - מרגש מאוד.
|
